גולשים כרגע באתר
‏יום ראשון ‏24 ‏ספטמבר ‏2017
הפוך לדף הבית   הוסף למועדפים
משחק הממלכה | פורומים | חדרי משחק | ממלכות אישיות | אוצרות הממלכה | משחקי תפקידים | ממלכות עתיקות | ראשי
צור קשר לוח יד שנייה   חברים באתר   בלוגים   אודות ממלכות   הרשמה   כניסה לחברים
 
צאט הממלכה קוביות משחק - זריקת קוביות פעילויות - משחק הממלכה הודעות פרטיות - חברים פורומים - הודעות אחרונות כרטיס אישי מה חדש באתר?
שלום [אורח] התחבר
 
ממלכות עתיקות - הפורטל > סיפורים

המועדון


5.8.2007
סיפור מתח קצר
דירוג מאמר
צפיות: 6788

המועדון

"המנה המיוחדת היום: עופרת!" הוא צעק למיקי לפני שריסס אותו ברובה ה- M-16 המקוצר שהוציא מהרכב שלו באמצע הרחוב.

"זה היה מעדן ישר מבית השף שלונסקי." הוא אמר לגופתו חסרת החיים של מיקי, שכבר לא היה יכול לשמוע אותו.

אילו המשטרה הייתה בודקת את הגופה ברגע זה, הם לא היו מצליחים לזהות מי היה בחייו, כי בזכות כל הכדורים שחוררו את הגופה, היא נראתה כבר יותר כמו מסננת מאשר גופת אדם.

מהרכב שבו ישב מיקי כשהיה בחיים נשמע צפצוף ארוך ומתמשך; הצפצוף נגרם על-ידי גופתו שהייתה נפולה עם הראש על הצופר. אבל את זה איש לא יכול היה לדעת, כי מרוב דם שכיסה את החלונות, באזור של המושבים הקדמיים במכונית, לא היה ניתן לראות כלל מה יש בתוכה.

הוא זרק את הM-16 בחזרה לרכב ונסע מהמקום במהירות- משאיר מאחוריו את כל הבלגן על הכביש והפאניקה של הנהגים שהיו במקום והבינו מה שהתרחש מול עיניהם.

השלישי באייר 2002

"מיקי אהובי.

אני מפחדת שהוא יהרוג אותך. אין לו שום גבולות. הוא עלול אפילו באמצע הרחוב לנסות לחסל אותך.

אתה תהיה במכונית שלך או משהו, הוא יעבור לצדך עם הרכב שלו, יוציא את הM-16 המקוצר והאהוב עליו כל-כך ושם מול כל הנהגים הוא… אתה יודע על מה אני מדברת. אתה סיפרת לי, שהוא כל-כך אוהב את הM-16. אחר-כך הוא יגיד שזה היה בשביל המעסיק שלו, השלונסקי ההוא- יוריד מעצמו את הנושא של רצח מטעמים אישיים. אבל שנינו יודעים שהוא ממש שונא אותך.

מיקי, אני רוצה שתחזור לכאן.

אני רוצה שתהיה שוב בטוח בין זרועותיי.

אוהבת, נופר."

השבעה-עשר באייר 2002

"נופר יקירתי.

אל תדאגי לי חמודה. אני בטוח כאן ושלונסקי לעולם לא ייתן לאחד מאנשיו לפגוע בי. הוא בוטח בי- הוא צריך אותי ואפילו מחבב אותי; הרי עזרתי לו רבות בעבר.

אני עוד לא יכול לחזור אל זרועותיך מותק, אני חייב לסיים כאן. אני חייב להפסיק את המאבק בין שתי הכנופיות הללו. אני לא מסוגל לראות את כל המוות הזה.

את לא יכולה לתאר כמה הם שונאים אחד את השני. כל-כך הרבה בחורים כבר שלמו בחייהם את מחירו של המאבק הזה…

היום אני הולך עם ג'ייקובסקי לבקר במועדון המפוקפק שלהם; המועדון הזה הוא הגורם הראשי למאבק עקוב הדם הזה.

הכנופיה של שלונסקי החזיקה במועדון פעם, אבל ג'ייקובסקי עשה איזו תרמית, כנראה ממש מוצלחת ועכשיו המועדון בבעלות הכנופיה שלו.

תאמיני או לא, אבל המאבק האכזרי הזה התחיל מהמאבק שלהם על המועדון ובגלל כל המוות של אנשי הכנופיות שהן רצחו זו לזו, נוצרה אצלם מלא שנאה אחד לשני.

עכשיו המועדון הוא רק עילה למאבק- כרטיס מיקוח שעובר מיד ליד ומסמל את כוחה של הכנופיה המחזיקה בו. אבל המאבק האמיתי נוצר בגלל השנאה האיומה הזאת.

אל תדאגי לי אהובה.

אני לא מעורב בזה יותר מדי.

האוהב אותך נורא! מיקי."

"תגיד לי דייויד, מה יש במועדון הזה שלכם שהוא כל-כך מיוחד?" שאל מיקי בעוד הוא צועד עם דייויד בצאתם מהרכב.

"חכה ותראה ידידי… חכה ותראה." לאחר תשובתו של דייויד באה שתיקה של השניים שהיו טרודים כל אחד בהרהורים.

השתיקה הופרה כאשר הם הגיעו למועדון- השומר מייד זיהה את דייויד ג'ייקובסקי והכניס אותו ואת מיקי פנימה.

דייויד הסביר למיקי עוד בזמן הנסיעה למועדון: שהמקום עצמו לא חשוב לו כלל וזה טיפשי להיאבק על המועדון כשהוא יכול בעצמו לבנות מועדון יותר יפה ויותר מפואר.

דייויד הוסיף והסביר: הצוות של המועדון הוא חלק בלתי נפרד מהמועדון- הצוות הקים את המבנה ועבד בו מראשיתו, גם כאשר המועדון היה בבעלותו של שלונסקי והם אינם מוכנים שיעסיקו אותם במקום אחר.

הצוות מיוחד במינו ולכן מיקי שומר על המועדון.

באותו יום, עמדו רבים ליד ארון הקבורה. ירד גשם זלעפות כאילו גם השמיים בכו על המת. הגשם החזק שטף את דמעותיהם של כל הנוכחים מסביב לארון, חלקם כבר סיימו לבכות וחלקם לא היו עצובים דיים; היו גם כאלה שלא הביעו את צערם בבכי, אלא היו שומרים אותו בבטן בשביל להראות קשוחים.

רק בחורה אחת לא הפסיקה לבכות, גם כאשר אמרו קדיש על המת.

ההספדים כמו ברוב ההלוויות היו מאד מרגשים ויפים ולכולם היו מילים טובות להגיד על המת לאחר שהם נפטרו ממנו. היו שאמרו את הדברים מהלב והתכוונו אליהם והיו שאמרו את הדברים בשביל לעשות רושם על שאר הנוכחים- להראות שהם בני-אדם רגישים.

רק בחורה אחת לא אמרה כלום- היא הייתה עסוקה מידי בלבכות וכלל לא יכלה לדבר. הניחומים מסביב לא עזרו בכלל, היא באמת אהבה אותו…

לאט, לאט כולם עזבו את המקום לאחר שלחשו עידודים למיניהם באוזנה של הבחורה הבוכייה, זה לא עזר.

רק בחורה אחת נשארה לבדה ליד הקבר לאחר שכולם עזבו. הבחורה הייתה נופר שאיבדה את האדם החשוב לה יותר מכל בעולם; הוא עבר למקום אחר והשאיר אותה ליד קיברו.

מותו של מיקי שבר אותה, לקחו לה חודשים להתגבר על המקרה ועד היום היא עוד זוכרת אותו ובוכה עליו, אבל ממש לפעמים.

מיקי ודייויד נכנסו למועדון.

הם עמדו בתחילתו של פרוזדור ארוך. לא היה אור עיקרי שהאיר את הפרוזדור, אלא עשרות מנורות כחולות שהיו שקועות בקירות ובתקרה בתורים מסודרים, בקוטר של כשבע-עשר ס"מ.

בזכות המנורות הללו, הפרוזדור נראה אפילו ארוך יותר מאשר הוא במציאות.

הם הלכו בו וברקע נשמעה בקולי קולות, מוסיקת ‘Dream’ חולמנית ומהפנטת; לפרוזדור חדר ריח מתקתק ואקזוטי במיוחד מהקטורת שמילאה את החדר שבסופו- את הריח לא היה ניתן לזהות והוא גם הריח ככמה ריחות משולבים יחדיו בצורה תואמת במיוחד.

לא לקח זמן רב עד שהם יצאו מהפרוזדור; כשיצאו, כבר עמדו בפתחו של חדר גדול במיוחד. בקירות היו שקועים מאות קנים של קטורת ממינים שונים.

הנרות שהיו מפוזרים בכל החדר על כל-מיני שידות ושרפרפים, היו מקור האור היחיד בחדר; אבל היו כל-כך הרבה נרות בחדר הזה שהכול היה מואר מאד.

באחת מפינות החדר היה דלפק מרהיב- הוא היה בעצם אקווריום ענק מלא במיני דגים צבעוניים; האקווריום הואר על-ידי מנורות אולטרא-סגול שהאירו מלמטה לתוכו וגרמו לקשקשים של הדגים להבריק. ארבע מפינותיו של האקווריום היו מוקפות במדפי עץ עבים מעץ מהגוני ויצרו לאקווריום כמו מין מסגרת יפה. ממול הדלפק לאורכו, בחלק של רחבת הריקודים, עמדו שרפרפים עגולים וגבוהים- שלכל אחת רגל יחידה באמצעו מחוברת לרצפה; השרפרפים היו מוזהבים ורק הריפוד שלהם בצבע ארגמן.

מאחורי המוזגים בחלק שהם מגישים ממנו, היו מספר ארוניות-מדפים מעץ כהה, בכל מדף היו מקומות מיוחדים לבקבוקים שבתוכם היו מגוון רחב של משקאות חריפים; רצף הארוניות נקטע באמצעו על-ידי פתח בגודל של דלת שהוביל למטבח- הארוניות היו צמודות לשני צידי הפתח וגם מעל המשקוף העליון עברו מדפים של הארוניות, כמו מין גשר עשוי מדפים צמוד מעל למשקוף העליון של הפתח.

רצפת החדר הייתה עשויה מעץ ורבים רקדו עליה. אבל הרוקדים לא רקדו בקצב מהיר. הם רקדו לאט, בתנועות מוזרות שעיוותו לגמרי את גופם. היה ברור שרובם מסטולים לגמרי. לא רק הריקודים היו מוזרים במיוחד, גם הרוקדים עצמם- חלקם היו מאופרים באיפור כבד מאד (גברים ונשים), לחלקם היו עגילים כמעט בכל גופם וחלקם סתם ענדו מיני תכשיטים, לחלקם היו תסרוקות מטורפות לחלוטין ושיערותיהם היו צבועות בכל מיני צבעים צעקניים וחלקם גם צבעוניים; הם היו לבושים בבגדים מכל צווי האופנה הפריקיים והפאנקיים, מתחילת שנות השבעים ועד היום.

צמוד לאחד הקירות- הקיר שממול לדלפק, עמדה במת עץ גדולה בגובה של כמטר ורבע מהרצפה. הבמה הייתה מלבנית ואל שתי הפינות הקדמיות שלה (הרחוקות מהקיר) היו מחוברים שני גרמי מדרגות מעץ, בזווית אלכסונית. צמוד לקיר, היו הקלעים של הבמה- מוסתרים בוילונות אדומים.

כשמיקי נכנס לחדר בליוויו של דייויד, פתאום הרגיש הרגשה מוזרה במיוחד. כאילו המקום מושך אותו אליו, כאילו הוא רוצה להישאר בחדר הזה לנצח, כאילו טוב לו בחדר. למרות שדייויד חשב שהוא כבר התרגל לאותה ההרגשה ושהוא לא ירגיש אותה יותר כשהוא שוב יכנס לחדר, ההרגשה התפשטה גם בגופו.

מיקי מייד הבחין בחיוך העולה בפתאומיות גמורה על פניו של דייויד. מיקי לא אהב את כל מה שקורה לו, הוא הרגיש כאילו החדר כופה עליו לאהוב אותו, כאילו הוא גורם לו לאהוב אותו בכוח. אבל למרות זאת, מיקי לא רצה לעזוב את המקום.

פתאום השתתקה המוסיקה, הרוקדים הפסיקו לרקוד. הבמה הוארה באור חזק שלא היה ניתן להבחין מאיפה נבע ועליה הופיע אדם מבוגר בעל לבוש מכובד שעמד ליד מיקרופון שהוחזק בסטנד.

"ועכשיו… המופע המיוחד של המועדון שכולכם בודאי חיכיתם לו בקוצר רוח. המופע שכל פעם משתנה ומתחדש ולעולם לא תדעו מה יהיה בסופו."

כל הרוקדים מייד התיישבו על הרצפה מול הבמה ודייויד לקח עמו את מיקי וגם הם התיישבו בין שאר הקהל.

פתאום מכל רמי-הקול במועדון נשמעה מוסיקה הודית עליזה והגבר המבוגר נעלם מהבמה כלא היה.

המופע היה ביזארי לחלוטין- דמויות עטויות מסיכות מרהיבות ומקושטות, לבושים בבגדים בסגנון ימי-הביניים; הן הופיעו מופע שלם של פנטומימה לאור תאורה עמומה ומחליפה צבעים. זה היה מופע מהפנט שבבסיסו היה סכסוך בין שתי חבורות. הסצנה הכי חזקה הייתה בסוף המופע כשאחד המופיעים דקר בחרבו אחר; החרב פילחה את גופו של הנדקר שצרח מול עיני הקהל ודם נטף עד לרצפה שליד הבמה; הוילונות נסגרו והסתירו את הבמה וכאשר הם נפתחו, עמד כל צוות המופיעים, כולל זה שנדקר מהחרב והשתחוו בפני הקהל.

צוות המופיעים עזב למחיאות הכפיים הרמות של האנשים בקהל ולבמה חזר האיש המבוגר שעלה לפני המופע.

"כעת, חדר המתים נפתח, וכולכם מוזמנים לבקר בו; אני משער שהתור יהיה גדול כמו תמיד ולכן אני מבקש לא לדחוף ולא להתנהג בגסות אחד אל השני. תיהנו…" והוא נעלם מהבמה לקריאות הפליאה של הקהל.

התור היה ממש ארוך, אבל כל המחכים עמדו בו בשקט ובסבלנות.

למרות שדייויד הסביר לו שכל אנשי הפלוגה שלו שנרצחו על-ידי הבחורים מהקבוצה של שלונסקי, הם הבחורים שנכנסו לחדר הזה בעבר ושבכלל כל מי שידוע שנכנס בעבר לחדר הזה מת בנסיבות לא טבעיות לאחר זמן לא ארוך במיוחד.

מיקי היה סקרן והחדר אף משך אותו יותר מהמועדון כולו.

לבסוף גם מיקי נכנס לחדר המתים.

בחדר הוא חש איך שליבו נעקר ממנו בחוזקה וכאב ויותר מזה לא זכר כאשר כבר היה בחוץ. דייויד מייד שאל מה היה בחדר- הוא עצמו מעולם לא העיז להיכנס אליו, אבל מיקי לא ידע מה להגיד לו.

 

השישי בתמוז 2002,

חודשיים לאחר הלוויה של מיקי.

היה זה יום שמש חם; בדלת ביתה של נופר נשמעה דפיקה.

נופר ניגשה ופתחה את הדלת. בפתח עמד גבר גבוה ומוצק בעל שיער שחור ועיניים כחולות וחיוורון קל.

נופר עמדה בפה פעור מול הגבר ולא הבינה איך זה ייתכן.

הגבר רק עמד והביט בה במבט אוהב.

"איך… איך זה יכול להיות?! אתה…"

מיקי חיבק אותה לפני שהספיקה להשלים את המשפט והיא בצורה אוטומטית חיבקה אותו גם.

אבל היא מהרה להשתחרר מזרועותיו ונרתעה לאחור- משהו מפחיד היה בו, הוא היה קר, קר לחלוטין.

"מיקי אתה מרגיש טוב?" מיקי הניע את שפתיו כתשובה אבל לא יצא קול מגרונו. הוא דיבר בקול אילם- קול מת.

שנת 2137.

רוחות הרפאים שכלאו עצמן בכדור-הארץ לפני 135 שנים הצליחו לבסוף בתוכניתם להשתלט על העולם.

כדור-הארץ הפך לפלנטת רפאים, פלנטה קרה ומתה לחלוטין.

כעת יש למתים שני עולמות.

המתים בכדור-הארץ כלואים לנצח, אבל הם היו מוכנים להקריב את זה בשביל להשתלט על הפלנטה.

הם קינאו בחיים ולא היו מסוגלים לראותם מאושרים בעולמם ולכן החליטו לצרף את כל החיים לשורותיהם.

אחד הבסיסים הכי חזקים שלהם בזמן ההשתלטות- המועדון, הוא היחיד שנשאר כמו שהיה בעברו.

רוחות רפאים שבזמן חייהם היו חלק מהכנופיות של שלונסקי וג'ייקובסקי

המשיכו לחגוג במועדון- חגיגה של מתים.

מאת DREAM

 

 

 

 

 
דרג את המאמר  דירוג מאמר
תוכן דירוג תאריך שם
 
סיפור נחמד ‏26/‏08/‏2009 פנחס
 
כל הכבוד ‏18/‏02/‏2010 BMR
 
הוסף תגובה   |   שלח לחבר תגובות גולשים
למאמר זה התפרסמו 7 תגובות
 
  תגובות  
  ואו
יובל וואי איירו   - ‏06/‏08/‏2007 12:40 
1.
  Weird !!!
הפיה הטובה   - ‏06/‏08/‏2007 15:00 
2.
  עשינו?
Dream   - ‏06/‏08/‏2007 18:53 
3.
  סתם
E-180   - ‏07/‏08/‏2007 16:08 
4.
  קורה לטובים ביותר...
Dream   - ‏07/‏08/‏2007 19:32 
5.
  וואו
FireDude   - ‏19/‏10/‏2007 23:31 
6.
  חחח
Dream   - ‏08/‏11/‏2007 22:07 
7.
 




חיפוש מותאם אישית של
חדרי משחק
משחק הממלכה
פורומים
חץ הזמן - סולאר קטאליסט
הורדות למשחק התפקידים חץ הזמן
סולאר קטאליסט מוצרים
הרפתקאות חץ הזמן
כתבות חץ הזמן
קדימונים וטיזרים
חוקרי חץ הזמן
ממלכות עתיקות - הפורטל
דרושים באתר
כתבות
כתבות מתורגמות
סיפורים
מיתוסים
אישים בהסטוריה
הספרייה
ביקורות סרטים
מיניאטורות
גלרית גולשים יוצרים
משחקי לוח וקלפים
מוזיקה
לוח אירועים
ספריית סרטים
קורסים וחוגים
קישורים
משחקי תפקידים
עולמות וערים
מילון מונחים משחקי תפקידים
דמויות
כלי נשק וחפצי קסם
הרפתקאות
משחקי מחשב
הורדות ועזרים
משחקים ברשת
משחקים
אוצרות הממלכה
יריד הממלכה - משחקים
רקעים לשולחן עבודה
שומרי מסך
משחקים סלולאריים
חזיונות וידאו
רדיו - טרובדור
קהילות - משחקי תפקידים
עולמות
כללי
Senctus Bellum
דמויות
סיפורים
גזעים
באנרים
לוח יד שנייה
משכילון
הקליידוסקופ
חברים באתר
  ערוצי RSS
  חיפוש באתר  
 
 
 
 
 
ראשי | אודותינו | כניסה לחברים | הרשמה | תקנון אתר | צור קשר
סרטים | זכויות רפואיות