לשחקן קשה מאוד להתנתק מה"אני" האישי שלו.
המטרה של משחקי תפקידים היא לגרום לשחקן לשחק מי שהוא לא בחייו האמיתיים, לגרום לדמיון לרחף ובזכות זה, באם השחקן משחק נכון את הנטייה ואת הדמות הוא יזכה בנקודות ניסיון.
כך בהחלט הדבר...
מצד שני אם השחקן בוחר בדמות ונטייה שמתאימה לו יותר מכל הוא יוכל להנות יותר מהמשחק.
חשוב מאוד שהשחקן יוכל להתחבר לדמות בכל מובן, תיאור חיצוני, אופי ואישיות. כמובן שהשחקן שבוחר את הדמות ועיסוקיה ידע גם שזה מה שהוא היה בוחר לעצמו בחייו האמיתיים (כן, כן, גם שכיר חרב). אסור לפחד ממגבלות האנושיים שקיימים אצלינו אלא לתת לדמיון יד חופשית, הרי בשביל זה אנו משחקים.
הטעות הכי גדולה ששחקן יכול לעשות היא להתבסס על נתונים טכניים בלבד. הייתי רוצה, לכן, לתת צעד אחד קדימה ולנסות להסביר גם לשחקנים מתחילים וגם למתקדמים בינינו על יצירת הדמות.
נקודות חשובות בתהליך:
1. לבסס היסטוריה מתאימה לדמות- אם המנחה יעשה את זה, זה אומר שאתם מקבלים חתול בשק וזה קורה בהרבה חבורות. גם אלה שמתחילים, רצוי שיבססו עבר כלשהו לעצמם ואחר כך לשדרג תוך כדי משחק התפקידים עצמו.
2. לבסס עקרונות ואידיאלים, טיפשיים עד כמה שיהיו זה נותן המון נפח למשחק מעבר לנטייה.
3. תיאור חיצוני- במקרה הזה, יד חופשית לחלוטין. עדיף לתאר כמה שיותר על מנת שיזהו את הדמות מכל בחינה, ממבנה גוף ועד לפריטי לבוש.
כל שאר הנתונים הטכניים יכולים להתבסס על הדמות, לא תמיד צריך לזרוק קוביות ותמיד אפשר להתגמש עם החוקים בספרים.
אם אנחנו רוצים ליצור דמות למשחקי תפקידים שמבוססת על דמות היסטורית או דמות ללא שחקן אחרת, צריך להתעמק יותר בכל הנושאים הרשומים לעיל וכמובן שהמנחה שמשחק את הדמויות ידע בדיוק על מה הוא מבסס את הדמויות שלו.
הרבה יותר מעניין לשחק כאשר המנחה מכניס דמות לחבורה שזורקת טיפים... או מטעה...
הוסף תגובה 
הוסף תגובה
