גולשים כרגע באתר
‏שבת ‏18 ‏נובמבר ‏2017
הפוך לדף הבית   הוסף למועדפים
משחק הממלכה | פורומים | חדרי משחק | ממלכות אישיות | אוצרות הממלכה | משחקי תפקידים | ממלכות עתיקות | ראשי
צור קשר לוח יד שנייה   חברים באתר   בלוגים   אודות ממלכות   הרשמה   כניסה לחברים
 
צאט הממלכה קוביות משחק - זריקת קוביות פעילויות - משחק הממלכה הודעות פרטיות - חברים פורומים - הודעות אחרונות כרטיס אישי מה חדש באתר?
שלום [אורח] התחבר
 
ממלכות עתיקות - הפורטל > כתבות

משחקי תפקידים כמדכאים ומעוררים סטריאוטיפים


13.4.2008

משחקי תפקידים כמדכאים ומעוררים סטריאוטיפים


דירוג מאמר
צפיות: 6743
משחקי תפקידים כמדכאים ומעוררים סטריאוטיפים

משחקי תפקידים מתחלקים לשני סוגי משחקים עיקריים, שולחניים וחיים כאשר יש דמיון רב בין השניים אך גם שוני מהותי בצורה בה הם מתנהלים.

משחקי התפקידים השולחניים מתרחשים, כמו שניתן לנחש, ליד שולחן. הם מורכבים מקבוצה קטנה של אנשים (כחמישה שחקנים) וממנחה, בדרך כלל אחד, ובהם כל אחד מהמשתתפים מספר לאחרים מה עושה הדמות שלו.

המנחה בדרך כלל אחראי לכתוב את הסיפור, ולשרטט את העולם שבו הוא מתרחש. שאר השחקנים מגלמים את הדמויות הראשיות בסיפור ואת דמויות המשנה –הדב''שים דמויות מנחה) מגלם המנחה. לכל שחקן יש דמות משלו, שהוא יוצר, והוא שולט במעשיה ובהחלטותיה. השחקן למעשה הופך להיות הדמות למשך המשחק, רואה את העולם דרך עיניה ומתאר את פעולותיה.
 
קבוצת המשחק הממוצעת מורכבת ממנחה אחד וכחמישה שחקנים, אך ניתן לשחק גם בזוג ) שחקן יחיד מול מנחה) ויש משחקים בהם משתתפים מספר מנחים ועשרות שחקנים. על פי רוב, משחקים שולחניים מתרחשים במסגרת של קמפיין (אוסף של פגישות קבועות, שבהם משחקים את אותן הדמויות בסיפור ארוך – כמו סדרת טלוויזיה,) או במסגרת של משחק חד פעמי (פגישה אחת, שבה משחקים דמויות שנוצרו במיוחד לצורך אותו המשחק – כמו סרט קולנוע). משחק תפקידים חי, בשונה ממשחק התפקידים השולחני הוא יותר תיאטרלי, השחקנים משחקים בגופם את הדמויות שלהם, נעים ומתהלכים פיזית כשהם באינטראקציה מתמדת אחד עם השני. במשחקים אילו לרוב יש הרבה יותר מעשר שחקנים ולרוב גם יותר ממנחה אחד כשהעלילה מתנהלת לרוב בין הדמויות באמצעות אינטריגות פנימיות ומתגלמת בעצם הפעולה של השחקנים. במשחקים אילו יש למנחים פחות שליטה על מהלך העלילה כשהמשחק עצמו מתנהל לרוב במקום מגודר פיזית המדומיין כמקום אחר (בית מושאל למשך המשחק להיות מאחז קטן, חורשה הופכת למטרת המשחק ליער קדמון) ופעמים רבות השחקנים באים מחופשים להגברת החיבור בינם לדמויות שלהם.
 
שיטות משחק הן אוסף חוקים המגדירים את עולם המשחק. הן משמשת להגדרת יכולות הדמויות (כמה הוא חזק? כמה טוב היא רוכבת על סוס? מי טייס טוב יותר?) והן להגדרת מידת קושי לביצוע משימה מסוימת וקביעת הצלחה או כישלון. בדרך כלל שיטה משמשת רק משחקים שולחניים ויש משחקים שולחניים שבהם השחקנים בוחרים לוותר על שיטה. בניגוד למשחקים אחרים, המטרה במשחק תפקידים היא לא לנצח את השחקנים האחרים.
 
על השחקנים לעבוד יחד כדי להתמודד עם המצבים העומדים בפניהם ולפתח את דמותם. כך הסיפור הופך למרתק ומהנה, וזה, כמובן, כל הסיפור.
 
אני עוסק בתחביב זה שלוש עשרה שנה ונהנה ממנו עד מאוד, בעבודה זאת אני אנסה לשאול האם הפעילות המרובה של אדם במשחקי תפקידים מעוררת או מדכאת סטריאוטיפים.
 
דניאל בר טל (1996) כתבה שבמחקרה ראתה כיצד ילדים ישראלים בגיל צעיר (כנראה יהודים) מציירים ערבים בצורה דומה לכך שהם מציירים יהודים ומתייחסים אליהם בצורה דומה אך ככל שגיל הילדים גדל התגלו אצל הילדים סכמות חברתית המעצבות את תפיסת המחשבה שלהם וגורמות לכך שהם יצירו אות הערבים בצבעים כהים יותר וכחסרי פרטים אנושיים וכנושאי נשק. הטענה שהסכמה החברתית (שהיא סוג של סטריאוטיפ) מתפתחת עם הגיל ונהיה יותר ויותר נוקשה.
 
בשיטות שונות של משחקי תפקידים (שולחניים) שונים ישנם סכמות חברתיות בכמויות ובמידות נוקשות שונות. שיטות המשחק עצמן מדכאות או מעודדות בהתאם את השחקן להשתמש בסטריאוטיפים במידה שונה. במשחקי התפקידים של שנות השבעים היה ריבוי בסכמות חברתיות נוקשות ומוחלטות יחד עם סטריאוטיפים אחרים. מאז פותחו שיטות נוספות ושונות של משחקי תפקידים בהם מידת הסכמות החברתיות הנוקשות והמוחלטות שונה, יתכן שבהשראת הפוסט מודרניזם.
 
דוגמה לשיטה בה יש סכמות חברתיות נוקשות הוא משחק הפנטזיה AD&D (מבוכים ודרקונים מורחב) בו ישנם גזעים רבים כאשר כל גזע שווה לתרבות ובעל שפה אחת אחידה, מראה דומה והלך מחשבה כמעט זהה. בשיטות מאוחרות יותר נעלם יותר ויותר הקשר בין גזע לתרבות, נעלם כל מאפיין קבוע לבן תרבות מסוימת חוץ מאשר מאפיינים כלליים בלבד (למשל, תרבות של יורדי ים יודעים להכין סירות עץ טובות).
 
מידת הנוקשות של הסכמות החברתיות של השחקן ומידת השימוש שלו בהן מושפעת מהשיטה בה הוא משחק ולא מגילו. במהלך חיי ראיתי אנשים מגילאים שונים משחקים בשיטת משחק שגרמה להם להשתמש בסכמות רבות ומוחלטות בצורה דומה. בשיטות משחק אחרות המעודדות שימוש בסכמות חברתיות חלשות יותר, אותם שחקנים (בגילאים שונים) שיחקו בצורה שונה.
אני מסכים שהשימוש בסכמות חברתיות ומידת הנוקשות שלהן מושפע מגיל המשחק, אך בשונה מבר טל אני חזיתי בתהליך הפוך, ככל שאדם משחק יותר זמן במשחקי תפקידים (ללא קשר לגילו) כך אותן סכמות חברתיות מתפרקות ונחלשות, לפחות תוך משחקית.
 
בשיטת פנטזיה מסוימת ישנו גזע דמוי אנוש בשם ''אורקים'', הסכמה החברתית המקושרת אליו הינה נוקשה ומוחלטת מאוד. אותם יצורים מתוארים כאויבי החברה האנושית, טורפי אדם בעלי תבונה חצי חיתית, מזוהמים ואכזריים הנושאים נשק. כשהייתי צעיר יותר (הן בגילי והן בניסיון המשחקי שהיה לי) שימשו בני אותו גזע למושא כל השנאה של הדמויות אותן שיחקתי, לא היו להם פנים אנושיים או מנהגים שכאלו, הם היו לא יותר מכוח הרס שיש להשמיד. כשהתבגרתי כך ראיתי את הסכמה החברתית שהגדירה אותם כלא ריאלית, מלאת חורים פנימיים ומוחלטות מידי. המשחק שלי כדמויות שונות בעלות זווית ראיה שונות עודד אותי לנסות להבין את אותו צד אחר, לשחק אותו ועל ידי כך להאניש אותו.
הסכמה החברתית של האורקים נחלשה והם הפסיקו להיות חד מימדים, הצבעים ''שצבעתי'' אותם היו זוהרים ''כצבעיו'' של כל בן אנוש אחר ואפילו כתבתי הרפתקה שנועדה לשבור סטריאוטיפים (וסכמות חברתיות) בשימוש בבני הגזע הזה שאותה העברתי במקומות שונים : דמויות השחקנים נלכדת על ידי אורקים, הן מוחזקות בשבי אך מטופלות בכבוד כשבמקביל אני מתאר בפניהן דמיון לקהילה ממנה הדמויות הגיעו וזאת של האורקים. אני משתמש בילד אורקי המגיש להם אוכל כדי לחזק את האמפטיה שלהם לבני הקהילה האורקית כאשר בסצנה הבאה אני מתאר להם לוחם שטובח באותם אורקים כדי לשחררם. אני מתאר ארוכות את הזוועות וההרס, העיוורון של הלוחם כלפי הבדלים בין גברים, נשים וילדים, נושאי נשק ואורקים שפשוט מנסים לברוח וכיצד אותו לוחם צועק אליהם להצטרף אליו. אני משתמש בהלם שנוצר אצל השחקנים כדי לשנות להם חלק מהסכמה – פעמים רבות דמויות השחקנים מצטרפות לאורקים שלכדו אותם רק לפני זמן קצר...
 
אני שואל את עצמי כיצד ילד בן שש היה מצייר ערבי אם הוא היה משחק משחקי תפקידים? האם הסכמה החברתית שלו הייתה עדין כול כך נוקשה או שהוא היה משתמש בפחות סטריאוטיפים?
 
שאלה נוספת היא האם יתכן ששימוש בסכמות החברתיות הוא לא תוצר של גיל בלבד אלא העובדה שהוא חי בחברה המעודדת בקונטקסט מסוים (בדומה לשיטת משחק) כגון מלחמה, שימוש בסכמות מוחלטות ונוקשות יחסית כדי ליצור סולידאריות כנגד הצד ''האחר''.
 
ישנה תיאוריה האומרת שניתן לדכא סטריאוטיפים על ידי משחק תפקידים של דמויות אחרות על ידי הבנת הצד האחר ושינוי נקודת מבט של העצמי.
 
כדי ששחקן יכול להיכנס לדמות אותה הוא משחק הוא צריך לעבור תהליך המזכיר את שני השלבים שציין גלנסקי בעבודתו (גלנסקי, 2000). בשלב הראשון השחקן מדמיין את הדמות באופן סיפורי ומלא, ככל שישתמש ביותר פרטים כך יהיה לו קל יותר בשלב הבא ויהיה בידיו יותר כלים להסביר את אופייה, מחשבותיה וליצור לה מניעים.
 
שלב שני בהיכנסות לדמות הוא הזדהות איתה. אדם לא יוכל לשחק משחק דמות טוב (אם בכלל) אם לא יזדהה עם הדמות שלו, יבין אותה ובמובן כול שהוא יקבל אותה. השחקן עושה זאת על ידי מציאת נקודות דמיון בינו לדמות, חלקים אתם הוא יכול להזדהות ולחוש אמפטיה – השחקן מנסה להביא את עצמו להבין כיצד היה מתנהג ומרגיש עם היה במקום שבו נמצאת הדמות.
 
הזדהות עם הצד האחר עלולה להיתקל בשני סוגי מכשולים שיעיבו על ההליך והפחתת הסטריאוטיפ הבא בעקבותיו. ראשית, כל הדמויות ששחקן ישחק ידמו בצורה כול שהיא אחת לשנייה במאפיינים שונים. שחקני תפקידים מנסים להקשות על עצמם בכך שהם בוחרים דמות רחוקה מהם כמה שאפשר במאפייניה הפסיכולוגים וההיסטוריים. אך בלי יכולת להבין את הדמות ולראות את עצמו במעמדה השחקן לעולם לא יוכל לבצע משחק תפקידים אמיתי ולכן קיים תמיד דמיון מובנה בין דמות השחקן והדמות אותה הוא יגלם.
 
השפעה שנייה שעלולה לעקב העלמות של סטריאוטיפים היא שיש דמויות שהשחקנים יסרבו לשחק, עם אילו סוטים או פושעי מלחמה – מחוסר רצון אן אמונה שהם יוכלו להבין את האחר או מפחד שהזדהות עם מניעיו תוביל לערעור פנימי של השחקן.
 
דוגמה לכך היא ששחקן אחד לא יכול\ לא רוצה לשחק דמות אכזרית משום מידה או ששחקן אחר תמיד משחק אביר כהה רגשות מסוג כול שהוא.
 
עם זאת השפעה שתעזור לדכה סטריאוטיפים היא על ידי כך שהשחקן חווה דרך דמותו אירועים ומצבים בהם הוא לא היה מעולם ומצבים שמעולם לא היה רוצה לחוות. אף שהחוויה נחוות כמשחק התובנות הנובעות ממנה גולשות לעיתים מעבר לגבולות המשחק ומעניקה לשחקן כלים להתנהלות בעולם שבחוץ. אדם במצב עמום או לחוץ יכול לזכור מה דמותו עשתה באותו מצב ו ''להיכנס לתפקיד'' אחר, הוא גם יכול לקחת את זווית ראיית האחר בצורה קלה יותר משום שהוא התאמן על לחשוב באותה צורה.
 
הוא יכול בנוסף לראות בעני האחר שעובר חוויה משפילה של אפליה \ גזענות \ סטיגמה את עצמו או את לכל פחות את דמותו שלו שאיתה הוא כבר מזדהה.
 
אלמנט מעניין שיש במשחק התפקידים ואין בחיים החיצוניים היכול לעזור לדכה סטריאוטיפים ולעודד הבנת הצד האחר דרך משחק תפקידים הוא ההפרדה בין דמות השחקן. יתכן שהדמות ששחקן משחק כועסת על דמות של שחקן אחר משום דברים שאותה דמות עשתה ופעמים רבות דמות השחקן תשנא דב''שים רבים מאוד אך עצם זה איננו משליח על הקשר בין השחקנים השונים שיושבים סביב לשולחן, יתר על כן עם דבר כזה קורה הוא מעלה נורה אדומה. ההפרדה בין השחקן ודמותו מאפשרת לשחקן לשאול את חברו למניעי הדמות שאותה הוא משחק, להבינה ולקבל נקודת מבט נוספת שלא הבין. הבנת המניעים הללו מאפשרת להזדהות מחשבתית, נפשית ורגשית עם דמויות הקימות במצבים שהשחקן לא חשב עליהן או לא חווה אותם בעצמו.
 
בארוק וג'ו (1997) טענו שסטיגמה היא תוצר של הבדלים פיזיים נראים בהקשר שלילי המאפשר הגדרת בעל אותם הדבלים כ ''אחר'' ולנשל אותו מסטאטוס וזכויות אישיות. הם טוענים שסטיגמה נוצרת על ידי בעלי הכוח כשהקורבן שלה יכול להיות פסיבי כמו גם אקטיבי ושהיא משיעה לאורך זמן על האדם כגזענות. הם מציעים צורה חברתית בה ניתן להתנגד לסטיגמה בעזרת הכרת הצד השני ושינוי הדעה לגביו מאפיין שיכול לדכה סטריאוטיפים דרך משחקי תפקידים היא בכך שהשחקן הממוצע לעולם לא יבחר את האדם הממוצע, זה שהחברה הייתה רואה אותה כממוצע כללי של נורמות החברה הקונפורמית אלא יחפש את אילו המתקיימים בשולי הנורמות החברתיות והסובלים מסטיגמות, חיים קשים ואף גזענות. השחקן יבחר לשחק אדם מוזר או ייחודי בצורה כול שהיא לפי החברה בה הדמות שלו חייה, החריגות שלו תהיה קשורה למראה החיצוני, למעמדו החברתי, לאמונתו הדתית או \ ו לדעתו הרוחנית. השחקן בוחר דמויות אילו כדי להתמודד עם המטח שהסטיגמה שלהן יוצרת דבר שיכול להוביל לתהליך הזדהות והבנה עם בעל הסטיגמה בעולם החיצוני ולהחלשת ההקשר השלילי והמוזרות שלו.
 
ברנרד וקארלס (0991) טענו שאנשים נוטים לתת יחוס חיצוני כלפי תכונות שליליות של עצמם ותכונות חיוביות של אחרים למול יחוס פנימי כלפי ערכים חיוביים של עצמם וערכים שליליים של האחרים. במהלך משחק התפקידים אדם נדרש פעמים שונות להעמיד בסימן שאלה את מעשיו ונקודת מבטו, להפריט את ההבדל בין תפיסת המבט של האחר ושלו עצמו ולערער תפיסות אוטומטיות המאדירות את קבוצת ה ''אנחנו'' למול קבוצת ''ההם''.
 
יתכן שאדם המשחק משחק תפקידים יכול להביט מנקודת מבט האחר בקלות יחסית (ואף להזדהות איתה) יגביר את הייחוס החיובי חיצוני וייחוס השלילי הפנימי לגבי עצמו ויחד עם זאת את הייחוס השלילי חיצוני והייחוס החיובי פנימי לגבי האחר,
לצד מאפיינים במשחקי התפקידים המדכאים ומחלישים סטריאוטיפים ישנם צדדים המחזקים ומאשררים אותם, ישנם מוטיבים ותבניות החוזרות על עצמם בתוך המשחק שמאשררות סטריאוטיפים בצורה חוזרת שוב ושוב.
תבניות של דמויות המאשררות סטריאוטיפים וסכמות התנהגות בדמות הקורבן, הילד, הניצול, הנערה התמה, עקרת הבית ... כל אילו תבניות מוכנות מראש בהן יכול להשתמש במנחה שלא מתאמץ לבנות זהות ייחודית לכל דב''ש אותו הוא מפגיש עם השחקנים (דבר שהוא בלתי נמנע משום שהמנחה מגלם את כ-ל מי שהשחקן פוגש). תבניות אילו לא עושות דבר חוץ מלהשריש את הסטיגמות השונות אף שפעמים רבות המנחה מודע לתהליך הנ''ל.
 
אחת הדרכים להתנגד חלקית לעידוד הסטריאוטיפים היא בכך שהמנחה ישתמש בכלי המכונה ''אור הזרקורים''. בעוד שדמויות השחקנים יראו קהל עצום של בני אדם משוללי יחוד (המוני נשים וילדים בכפר דייגים), יש חוק לא כתוב האומר שהדייג \ הילד \ מבשלת הדגים שתדבר עם דמויות השחקן או שדמויות השחקן ידברו איתה – תחרוג מהסטריאוטיפים המובנים לה ולו בכך שלה יהיה סיפור אישי. יש כן רע במיעוטו, בעוד שהדב''שים הלא חשובים לעלילה יאשררו לרוב את הסטריאוטיפ, הדב''שים המעניינים והחשובים באמת ישברו אותו פעמים רבות. לא נכון להגיד שמשחקי התפקידים מעודדים שימור ערכים גזעניים \ סטריאוטיפיים \ מפלים ביד מכוונת כול שהיא.
 
לרוב התבניות בהן השחקנים והמנחים משתמשים נועדו להקל על הצגת דב''שים לא חשובים לעלילה ולניצול חסכוני של תשומת לב השחקנים לדב''שים שיש צורך אמיתי להתייחס אליהם משום החשיבות שלהם. לסטריאוטיפים אילו יש פונקציה קוגניטיבית (גילברט, 1991) שנועדה להקל על הליך הזיכרון ועיבוד המידע המועבר מהמנחה לשחקנים אך אין להם משמעות אחרת כגון הצדקת ''הצד'' של השחקן או הצדקת מערכת פורמאלית או לא פורמאלית מכל מסוג שהוא.
 
יש סטיגמה אחת המאושררת פעמים רבות דרך משחקי התפקידים הטוענת ש ''התחביב איננו מתאים לבנות'', ישנם הסברים שונים ורבים המסבירים ''עובדה'' זאת אך לא משנה מה היא התשובה הנכונה, לא ניתן לערער על כך שיש פחות שחקניות ועוד פחות מכך מנחות בתחום והסיבות הינן שונות ורבות (קים, 2004). תיאוריה אחת תצביע על הסיבה בשפה בה כתובים הספרים, כמעט תמיד בלשון זכר ובתמונות המעטרות את הספרים בהן ניתן לראות נשים יפות ומיניות הלבושות בבגדים לא מתאימים וחושפניים כשהן אמורות להיות לוחמות לצד אבירים הלבושים בשריון מלא וכבד.
 
הטענה שההדרה של הנשים בספרים השונים נובעת מחוסר שימוש בלשון נקבה ובחוסר תמונות שוויוניות אך למול טענה זאת ניתן להציג ספרי שיטה רבים המערבים קטעי דיבור בלשון נקבה ותמונות רבות ללא גוון מיני מפלה ומעבר לכך ספרים שנכתבו על ידי סופרות בלבד.
 
תפיסה אחרת תגיד שבנות לא נמשכות למשחקי תפקידים משום שהם אלימים בצורה מוגזמת אך עם תפיסה זאת מניחה שמשחקי תפקידים מטבעם אלימים ללא קשר לקהל הקונים שלהם (המכוון לעיתים לנערים צעירים מלאי מרץ) . תפיסה נוספת תטען שבנות לא נמשכות לקבוצת יורמים חנונים (אפיון של שחקני תפקידים) אך גם תפיסה זאת היא בעלת טעות בבסיסה משום שאם היא הייתה נכונה היו נוצרות פשוט קבוצות המורכבות מבנות בלבד דבר שלא קורה לעיתים רבות.
 
נלסון (1990) הייתה מצאה במחקרה שבני אדם יוצרים דרך סטריוטיפים תמונות מצב אידיאליות הקובעות מראש כיצד תופעה במציאות צריכה להתנהג. הניבוי הכוללני והשגוי לעיתים הזה מוביל אנשים להניח הנכות קודמות בכל אינטרקציה המשפיעות על השיפוט שלהם. לפי תיאוריה זאת, שחקני תפקידים יגידו אובייקטיבית שבנות יכולות לשחק טוב בדיוק כמו בנים ולהבין את שיטות המשחק בצורה זה.
 
סובייקטיבית המצב יהיה שונה משום שהגדרת שחקן טוב ושחקנית טובה מתקיימים בסולם ערכים נפרד ויחסי, שחקן טוב איננו שווה בערכו לשחקנית טובה משום שמההגדרה הבסיסית שחקנית מיועדת להצלחה שונה ופחותה יותר. דבר זה יוביל לכך שבפועל כשאדם מביט על שחקנית למול שחקן הוא יעריך את הכישרון שלהם בצורה שונה והיררכית כאשר מוטיבציה להשוואה שווה בין המינים לא תהיה אפקטיבית בשל ההבדל ה ''אובייקטיבי''.
 
אני רוצה לציין שאף שיתכן ששחקני תפקידים מערכים את יכולת השחקנים או השחקניות בסולם ערכים שונה אני לא חושב שתיאוריה זאת תוכל לתת תשובה מלאה לממצא של בנות מעטות – שחקנים (בנים) מודעים לכך שיש פחות בנות בתחום ומכאן הם פעמים רבות שמחים כשמיגעה בת לשחק (הן בקמפיין והן במשחק חד פעמי), הרצון שהיא תמשיך לשחק מוביל פעמים רבות ליצירת סולם ערכים המצדד דפקה בשחקנית ומתעלם מחסרונותיה למען שהיא תמשיך לשחק באותה קבוצה.
 
לפי מרקס ואליזבת (1977) הסיבה לממצא שבנות כמעט ואינן משחקות משחקי תפקידים הוא תוצר של נבואה המגשימה את עצמה ותו לא, המשתתפים במשחק התפקידים והחברות המשווקות את שיטות המשחק השונות משדרים לבנות המתעניינות בתחום שהתחביב איננו מתאים להן. יש בו ''יורמים'', הן לא יבינו את החוקים הסטטיסטים של שיטות המשחק השונות, הוא רווי באלימות והנשים המוצגות בציורים השונים הינן מיניות בצורה מוגזמת – נערה המביטה במכלול הנתונים הזה תתקשה להתנגד לתפיסה הסמויה שמשחקי תפקידים הם אינם מתאימים לבנות.
 
לסיכום, משחקי תפקידים יכולים לסייע להחלשת סכמות חברתיות על ידי עידוד משחק של דמויות לא סכמאטיות והאנשה \ פסיכואנליזה של כל אדם ומניע שדמויות השחקנים פוגשים במקביל לשימוש בשיטות משחק המעודדות משחק שכזה.
 
צורה נוספת לדיכוי סטריוטיפים היא על ידי כך שהשחקן מדמיין במהלכו אנשים שונים החווים מצבים מגוונים וילמד להזדהות אם אותן דמויות אך לכלי זה יש יכולת מעטה להביא להזדהות עם דמויות הרחוקות יתר על המידה אובייקטיבית או סובייקטיבית מהשחקן עצמו בהמשך לכך, הזדהות עם האדם האחר ומעבר לכך בחירה מכוונת לשחק אותו יכולה להביא להחלשת סטיגמות ולתת כלים חשובים לחיים מחוץ לעולם המשחק.
 
לבסוף, משחק תפקידים יכול להביא להגברת השימוש בייחוס חיצוני כלפי ערכים אישיים חיוביים וייחוס פנימי חיובי כלפי ערכים חיוביים אצל האחר.
 
עם כל זאת משחקי תפקידים יכולים גם לעורר ולחזק סטריאוטיפים בכך שהשחקנים והמנחים משתמשים מסיבות קוגניטיביות בעיקר בתבניות החוזרות על עצמן של אנשים (הילד, הנערה התמה, הדייג העני...). מעבר לכך נראה שתחום משחקי התפקידים משמר מאז זמן המצאתו סטיגמות כלפי בנות הרצות לשחק בו כמו כן ומדיר אותן ממנו ומוביל למיעוט שלהן בתחום.
 
בעיות שעלו לי בכתיבת עבודה זאת היו בעיקר מחסור בחומר אקדמי הקשור ישירות למשחקי תפקידים, התחביב הינו צעיר ובארץ ישנם כמה אלפים המשתמשים בו ובארצות הברית כמאה אלף בלבד. אני ניסיתי ליצור הקשרים בין מאמרים שלא דיברו פעמים רבות על הנושא המדויק שאותו רציתי להציג ומכאן יתכן שעלו אי-אילו הבנות. בעיה אחרונה שעלתה לי במהלך כתיבת העבודה הייתה הצורך להסביר מונחים של התחביב בו עסקתי שאיננו מוכר לקורא התמים ויש כמה מונחים מקצועיים אותם לא הצלחתי לכתוב בצורה מובנת גם לאדם שלא מבין בתחום הסטריאוטיפים.
 
כהצעה לעבודות נוספות בעתיד אני הייתי מציע לבדוק את הסטריאוטיפים בצורה אימפרית דרך תצפית במשחקים שולחניים שונים ובראיונות עומק ובשאלונים כללים הבודקים נוקשות של סטריאוטיפים ולהשוות בין תוצאות של אנשים המשחקים משחקי תפקידים וכאלו שאינם משחקים כלל.
 
כהערה אישית שלי אוכל לציין שהיה מעניין לעבוד ולמצוא מקבילות לרעיונות שהיו קיימים אצלי בנוגע למשחקי תפקידים בספרות המקצועית ואני מקווה שבעתיד ניתן יהיה לראות מחקרים אקדמיים המתעסקים ישירות בתחביב זה.

בברכה,

אלי


ביבליוגרפיה

* Bar-Tal, Daniel. (1996). Development of social categories and stereotypes in early childhood: The case of "the Arab" concept formation, stereotype and attitudes by Jewish children in Israel. International Journal of Intercultural Relations, 20, 341-370.

*Chen, Mark., & Bargh, J. A. (1997). Nonconscious behavioral confirmation processes: The self-fulfilling consequences of automatic stereotype activation. Journal of Experimental Social Psychology, 33(5), 541-560. ereserve

Galinsky, A. D., & Moskowitz, G. B. (2000). Perspective-taking: Decreasing stereotype expression, stereotype accessibility, and in-group favoritism. Journal of Personality and Social Psychology, 78, 708-724.

Gilbert, D. T., & Hixon, J. (1991). The trouble of thinking: Activation and application of stereotypic beliefs. Journal of Personality and Social Psychology, 60, 509-517.

*Link, Bruce. G. and Phelan, P. C. (2001) ‘Conceptualizing Stigma’, Annual Review of Sociology 27: 363-385.ereserve

*Nelson, Thomas. E., Biernat, M. R., & Manis, M. (1990). Everyday base rates (sex stereotypes): Potent and resilient. Journal of Personality and Social Psychology, 59(4), 664-675. ereserve

Park, B., & Judd, C. M. (1990). Measures and models of perceived group variability. Journal of Personality and Social Psychology, 59, 173-191.

חומר רקע

Kim, John. "Gender Roles in RPG Texts", 2004 http://www.darkshire.net/~jhkim/rpg/theory/gender/gametext.html (Nov 2004)

 
דרג את המאמר  דירוג מאמר
תוכן דירוג תאריך שם
 
‏13/‏04/‏2008 הפיה הטובה
 
‏06/‏06/‏2008 sliver
 
הוסף תגובה   |   שלח לחבר תגובות גולשים
למאמר זה התפרסמו 3 תגובות
 
  תגובות  
  היה לי מאוד מעניין
הפיה הטובה   - ‏13/‏04/‏2008 23:08 
1.
  נכון אהבתי את זה
orhalimi   - ‏03/‏05/‏2008 12:21 
2.
  זה די מובן לדעתי..
sliver   - ‏06/‏06/‏2008 09:16 
3.
 




חיפוש מותאם אישית של
חדרי משחק
משחק הממלכה
פורומים
חץ הזמן - סולאר קטאליסט
הורדות למשחק התפקידים חץ הזמן
סולאר קטאליסט מוצרים
הרפתקאות חץ הזמן
כתבות חץ הזמן
קדימונים וטיזרים
חוקרי חץ הזמן
ממלכות עתיקות - הפורטל
דרושים באתר
כתבות
כתבות מתורגמות
סיפורים
מיתוסים
אישים בהסטוריה
הספרייה
ביקורות סרטים
מיניאטורות
גלרית גולשים יוצרים
משחקי לוח וקלפים
מוזיקה
לוח אירועים
ספריית סרטים
קורסים וחוגים
קישורים
משחקי תפקידים
עולמות וערים
מילון מונחים משחקי תפקידים
דמויות
כלי נשק וחפצי קסם
הרפתקאות
משחקי מחשב
הורדות ועזרים
משחקים ברשת
משחקים
אוצרות הממלכה
יריד הממלכה - משחקים
רקעים לשולחן עבודה
שומרי מסך
משחקים סלולאריים
חזיונות וידאו
רדיו - טרובדור
קהילות - משחקי תפקידים
עולמות
כללי
Senctus Bellum
דמויות
סיפורים
גזעים
באנרים
לוח יד שנייה
משכילון
הקליידוסקופ
חברים באתר
  ערוצי RSS
  חיפוש באתר  
 
 
 
 
 
ראשי | אודותינו | כניסה לחברים | הרשמה | תקנון אתר | צור קשר
סרטים | זכויות רפואיות