גולשים כרגע באתר
‏יום שני ‏16 ‏יולי ‏2018
הפוך לדף הבית   הוסף למועדפים
משחק הממלכה | פורומים | חדרי משחק | ממלכות אישיות | אוצרות הממלכה | משחקי תפקידים | ממלכות עתיקות | ראשי
צור קשר לוח יד שנייה   חברים באתר   בלוגים   אודות ממלכות   הרשמה   כניסה לחברים
 
צאט הממלכה קוביות משחק - זריקת קוביות פעילויות - משחק הממלכה הודעות פרטיות - חברים פורומים - הודעות אחרונות כרטיס אישי מה חדש באתר?
שלום [אורח] התחבר
 
פרופיל
alar
שלח הודעה
בלוגים אחרונים
כותרת בלוג
לנוחות כולם - המסדרים!
סיפורו של אלדורין
איניץ
הייקו - רצון הזאב
חינוכו של נוטר
אנדליטה - פרק שני - מעודכן
היער האפל
דמות שלי למסדרים - דיילן
 

קהילות - משחקי תפקידים > סיפורים

אנדליטה - פרק ראשון


2/5/2008
הסיפור הזה מבוסס על המשחק שהעברתי באתר "אנדליטה".
הדמויות שונות, העלילה היא אותה עלילה בקווים כלליים אך כל הסיפור שונה לחלוטין.
אשמח לתגובות(אך לא בשבת)

דירוג מאמר
צפיות: 7458
לוחם רודף שלום
הסייר הזעיף את פניו לעבר מורד הגבעה. שש דמויות נראו מתקרבות לעברו. מדים ירוקים, מדיו של הרוזן אנדוליר.

גַאיוֹן מעולם לא פגש את הרוזן, אך כמו כל אחד אחר שחי תקופה מסוימת על האי אנדליטה, גם הוא שמע עליו לא מעט. כמובן כמו כל שמועה אחרת, לא ניתן לעולם לקבוע כמה ממנה(אם בכלל) אמת.

גאיון לא התכוון לקחת סיכונים, אך הוא גם לא נהג להחזיק בדעות קדומות , ולכן, הוא החזיר את חרבו לנדנה ונופף בידו לאות שלום.

האנשים בירוק לא השיבו, אלא רק המשיכו בתנועתם הבלתי פוסקת לעבר גאיון.

גאיון לא מחזיק בדעות קדומות.

אחד הלוחמים, שנראה גבוה וחזק מהשאר, אמר כמה מילים בשפה שגאיון לא הבין. רגע לאחר מכן, שש חרבות נשלפו בקול פלדה.

גאיון לא לוקח סיכונים.

הסייר שלף במהירות של חתול צייד את החרב והפגיון שלו ותקף בשתי מכות מהירות את האדם הראשון שעמד מולו. הלוחם שהיה המום ממהירות המכה, לא הספיק להגביה את חרבו כדי להתגונן, והוא נפל ארצה, מת. הדם אשר נשפך מגופתו של הלוחם לא היה אדום, כי אם ירוק כדם העצים.

"מה לעזאזל!" קילל הסייר בהפתעה תוך כדי השחלת חרבו בין צלעותיו של הלוחם הבלתי מיומן השני, אשר גם דמו היה ירוק כגלימתו.

הלוחם השלישי ככל הנראה היה בעל ניסיון רב יותר משני קודמיו, כיוון שכשהוא נלחם נגד גאיון היה זה מערבולת של פלדה.

הלוחם שיסף לעבר רגליו של גאיון, גאיון נאלץ לחסום את המכה עם פגיונו. קול צלצול פלדה הדהד באוויר. הלוחם תקף לשלשה מקומות שונים במהירות אך גאיון חסם את כולם בהצלחה. המכה הבאה של הלוחם הייתה מכוונת לראשו של גאיון. גאיון גרף את חרבו של יריבו בתנועה סיבובית ובאותו זמן שלח בעיטה אכזרית למפשעתו של אויבו.

כשהלה התקפל, גאיון קבל את ההזדמנות שקיווה לה, הוא תקע את פגיונו בין עיניו של הלוחם. דמו הירוק של היצור נשפך כמים מתוך הפצע הפתוח שהרג אותו.

"מוות לאויבי הרוזן!" צעק הלוחם הרביעי בעודו מגביה את חרבו כדי לתקוף את גאיון. גאיון כבר חשב שזה הסוף בעבורו, שלשה לוחמים נותרו, נגדו. אך בדיוק אז נשמע קול פצפוץ מחליא וגמד עמד מעל גופתו המתה של הלוחם הרביעי כשגרזן קרב גואל בדם ירוק אחוז בידיו. לפני שהספיק להגיד מילה, הגרזן נחת על ראשו של הלוחם החמישי.

הלוחם האחרון, וככל הנראה הזריז מבין הששה שלף במהירות מפתיעה סכין, והניחה על גרונו של הגמד המזוקן. נראה שהלוחם עמד לדבר, אך הם מעולם לא שמעו מה הוא עמד להגיד כיוון שבאותו רגע נשמע קול של פלדה עפה באוויר וגרזן הטלה ננעץ בדיוק מושלם באחורי ראשו של היצור, שמת עוד לפני שהגיע לרצפה. הסייר שלח את מבטו לכיוון ממנו , כך חשב, נמצא זורק הגרזן.

ואכן, הוא הבחין שעל גבעה קטנה ניצב גמד נוסף, נמוך במעט מהגמד בעל גרזן הקרב הגדול. הגמד נופף קלות בגרזן הטלה נוסף לאות שלום. גאיון השיב בהיסוס, אך לא העז להשיב את נשקו, הוא לא היה טיפש.

הגמד הנמוך זינק בקלילות לא אופיינית, ונחת על יד גאיון.

"אני הוא..."
היכרות
"שתוק," היסה אותו הגמד הגדול יותר, "מי אתה?" שאל בנוקשות את הסייר.

"אני שומר היערות, גאיון מאִנִימֶר" גאיון לא ראה שום סיבה לשקר.   

"הייתי רוצה לדעת עליך עוד 'שומר היערות מאנימר'"

"אשמח להיות לך לעזר, לוחם האבן" השיב גאיון תוך כדי החזרת נשקו.

"האם יש לך איזשהו מושג לגבי ירוקי הדם האלו?" שאל הגמד וירק על אחת הגופות.

"התכוונתי לשאול אותך בדיוק את אותה שאלה," ענה גאיון

"לאן פניך מועדות?" שינה הגמד את הנושא

"אני מניח שאני הולך לגלות למה אנדוליר שולח את חייליו אל מחוץ לשטח שלו ולמה הם תוקפים אותי..." השיב גאיון

"אני חושב שלשם גם אנו הולכים אם כן," הגמד החזיר את נשקו ולחץ את ידו של גאיון.

"אנו גרים באנדליטה במשך שנים רבות," סיפר הגמד "אני מניח שמעולם לא ראית גמדים באנדליטה, אני חושב שאנו אכן הראשונים, ובאמת זו לא ארץ מולדתנו, מקור מגורנו היה בארצות שמעבר לחמשת האיים, מיבשת גדולה המחולקת לממלכות רבות שאת שמם איני זוכר

"סכסוך של הורי עם שאר השבט הוא שגרם לכך" ענה הגמד על השאלה שטרם נשאלה.

"הורי רבו עם שאר השבט בנושא מהותי כלשהוא שאותו איננו יודעים. בכל אופן, מסתבר שהנושא היה מהותי ביותר כיוון שהשבט לא הניח להורי להישאר בחיים בגללו."

"הורי נרדפו בידי השבט," המשיך אותו הגמד הצעיר יותר "והשאירו אותי, תינוק בן שנה בחסות אחי הגדול" הוא הניד בראשו לעבר האח הגדול יותר "דוּרֶאַן גדול ממני במאה שנים בערך, אצל הגמדים, שלא כמו אצל בני אדם, לא סופרים שנים להולדתך, ולכן אנו יודעים את גילינו רק בקירוב"

"בכל אופן" המשיך האח הגדול "הבאתי את גָרְלִיאוֹן, אחי הצעיר אל אנדליטה, ומאז אנו חיים פה," סיים דוראן.

"ומתי כל זה התרחש?" שאל גאיון.

"מאה שנים לערך" ענה לו אחד הגמדים.

"מאה שנים..." מלמל לעצמו גאיון. גמדים, שלא כמו בני אדם, חיו מאות רבות של שנים והגיעו לגילאים מופלגים. גאיון הבין גאיון הבין שכשהוא מדבר עם גמדים, עליו לחשוב במושגים שלהם. כלומר, הצעיר מביניהם, גרליאון, אף  על פי שהוא בן מאה שנות אדם, במושגים של גמדים הוא לא עבר את גיל עשרים וחמש, כלומר הוא לא יכול להיות יותר מבוגר מגאיון עצמו.

גאיון העיף מבט נוסף על שני הגמדים, הגדול שבהם, דוראן, היה בעל זקן ארוך שהגיע עד לחגורה המוזהבת שלמותניו. שערו וזקנו שניהם היו שחורים כלילה ועיניו היו ירוקות ורציניות להחריד. הצעיר יותר, לעומת זאת, היה נמוך מדוראן בקצת וגם פחות מוצק ממנו, אך הוא היה זריז כארנב. זקנו היה קצר (לפחות ביחס לאחיו), ועיניו היו צעירות ומלאות מרץ.

"איך הגעת אתה הנה?" שאל גרליאון, קורע את גאיון מהרהוריו.

"סיפור ארוך," השיב גאיון והסתכל על השמש בשקיעתה "אני מציע שראשית כל נארגן אוהל או משהו, אם כמובן, יש לכם דבר כזה?"

דוראן שרק שריקה קצרה ומהירה ושתי פרידות עמוסות תרמילים באו לקראתם מתוך סבך של שיחים שהסתירו אותם.
סיפורו של גאיון
גאיון החל לאסוף עצים למדורה בזמניו ששני הגמדים פרקו את האוהל מהפרידות והקימו אותו. לא עבר זמן רב, ושני האחים ישבו ליד אש המדורה המחממת מחוץ לאוהל והאזינו לסיפורו של גאיון.

"משפחתי הייתה אחת מהמשפחות העשירות והוותיקות באי אנימר, אך כמה ממתנגדיו של אבי, לא יכלו לסבול את מעמדה הרם של משפחתי, והם החליטו לנקוט בפעולה.

לילה אחד, כשכולנו ישנו בשקט ובשלווה במיטותינו בלי לחשוד בדבר שעמד להתרחש.

הם הגיעו.

אין לי שמץ של מושג מדוע איש לא היה ער כשהם הגיעו לקחת אותנו, כל מה שאני יודע זה שקמתי בתוך תא קטן, חשוך, בודד ומלא עכברים.

במשך זמן של כשמונה ימים, שתיתי רק מים מעופשים ואכלתי פרוסות של לחם עבש שהגיעו אלי בקביעות דרך פתח קטן שהיה קבוע בדלת התא.

לא היו שום סורגים, לא הגיע אלי שום אור. הייתי אז בן חמש עשרה, כך שאני מניח שתוכלו להבין כמה נורא היה הדבר הזה לנער צעיר, עשיר ומפונק. כך חייתי, גם אם בקושי, במשך שמונה ימים.

ואז, הגיעו השובים שלי.

כל מה שאני זוכר מהם זה שהם היו רעולי פנים. הם דיברו בשפה מוזרה ולא מוכרת, כך שלא הבנתי מה היו התוכניות שלהם, אבל לרגע לא חשבתי שזה היה להאביס אותנו במזון... מה שהם לא התכוונו לעשות, הם הביאו אותי אל בני משפחתי.

רצתי אל אמי וחבקתי אותה בפחד ובגעגועים, רק לאחר שהבטתי בפניה, ראיתי שעיניה נוקרו באכזריות.

העברתי את מבטי על החדר בו הייתי נמצא, ראיתי את גופותיהם של שתי אחיותיי, דמעות זלגו מעיניי. מבטי עבר אל אבי. אבי, החסון והחזק. ראיתי את גבו מכוסה הצלפות, את רגליו מוזילות דם ואת פניו המלאות בקיא.

צרחתי בכל כוח הפחד והסבל שנאגר בי במשך שמונה ימים של רעב וקור.

שמרו עלינו שני אנשים, הרגתי אותם.

בזמן שתקפתי את הראשון השני הרג את הורי. זה היה פשוט וקל עבורי, לא הבנתי את מלוא המשמעות של זה, אז.  בעטתי לראשון במפשעה ובזמן שהוא התקפל, הרבצתי לו בכל הזעם שהיה לי, הוא מת.

פניתי לשני, עיני רושפות. ראיתי את חרבו מגואלת בדמם של הוריי ואחיותיי.

זעם.

אני לא זוכר איך זה קרה, כל שאני זוכר הוא שהשומר השני נפל מת ליד השומר הראשון. אני מניח שהא-ל הטוב השגיח עלי מלמעלה. איכשהו ברחתי מהמבצר. הגעתי ליער של אנימר, שם למדתי את דרכי היער, את השפות אותם דובר הסייר, ואת הדרך בה הוא נלחם. הייתי ביער ההוא כחמש שנים, אלו היו אולי השנים הנפלאות בחיי. ואז הרגשתי שאני מוכרח לעשות משהו נגד הרשע בעולם,שהדבר שקרה לי ולמשפחתי לא יקרה עוד לאף אחד אחר. התחבאתי בתא המטען של ספינה גובלינית, לאחר הפלגה של כיום אחד הגענו לאנדליטה.

ומאז אני פה, אדם ללא שם, אציל ללא תואר. אני הוא סייר הנלחם, נלחם למען החופש".

 
 
דרג את המאמר  דירוג מאמר
מאמר זה לא דורג עדיין ע"י גולשים , היה הראשון לדרג את המאמר
 
הוסף תגובה   |   שלח לחבר תגובות גולשים
למאמר זה התפרסמו 5 תגובות
 
‏05/‏02/‏2008 16:29  מאת: Monk
יפה מאד
זה סיפור טוב- כתוב טוב... טוב =]
מחכה לפרק הבא...
‏05/‏02/‏2008 16:48  מאת: alar
יש לי הרבה כבר כתוב, אם זה טוב,
אז ההמשך יתפרסם היום
‏05/‏02/‏2008 18:24  מאת: alar
טוב אני מפרסםעוד אחד עכשיו
‏05/‏02/‏2008 23:00  מאת: darkknight
אהבתי!
משלב גבוהה ותיארתה את הקרב בצורה מעניינת מאוד בא לי קבר לקרוא את ההמשך אני הולך לקרוא אותו
כול הכבוד ובהצלחה בהמשך הסיפור
‏24/‏02/‏2008 14:27  מאת: dark lord
אהבתי#!
העלילה יפה !
 
ראשי | אודותינו | כניסה לחברים | הרשמה | תקנון אתר | צור קשר
סרטים | זכויות רפואיות