גולשים כרגע באתר
‏יום שני ‏16 ‏יולי ‏2018
הפוך לדף הבית   הוסף למועדפים
משחק הממלכה | פורומים | חדרי משחק | ממלכות אישיות | אוצרות הממלכה | משחקי תפקידים | ממלכות עתיקות | ראשי
צור קשר לוח יד שנייה   חברים באתר   בלוגים   אודות ממלכות   הרשמה   כניסה לחברים
 
צאט הממלכה קוביות משחק - זריקת קוביות פעילויות - משחק הממלכה הודעות פרטיות - חברים פורומים - הודעות אחרונות כרטיס אישי מה חדש באתר?
שלום [אורח] התחבר
 
פרופיל
sliver
באר שבעי, סופר חובבן. משרת בפיקוד דרום, קרוב לשיחרור.
שלח הודעה
בלוגים אחרונים
כותרת בלוג
Rebirth - Prologue
Night
Deck of Many Things
סיפורו של ריימל - חלק א'
הדמות שלי - ריימל
You
Closed and Clueless
לינג ודרביס - פרק א'
Boundless
---
עיר הגובלינים
סיפורו של מגן - חלק א'
hopes and wishes
לא יודע.. סתם שיר
בריכת דם - סיפור קצרצר
 

קהילות - משחקי תפקידים > סיפורים

סודות מינרדו 5,6


9/19/2007

דירוג מאמר
צפיות: 7437

פרק 5

דלתות גדולות עשויות עץ ובעלות ציפוי זהב מובילות לחדר גדול. החדר מנורות מזהב תלויות על תיקרה מדהימה, צבועה בשחור ויהלומים רבים בה. מ2 צידי החדר לכל אורכו עומדים חיילים בעלי שריון מתכת וכוכב אדום עליו. כל השומרים חמושים בחרבות בכדי להגן על אדונם. מאחורי החיילים יש וילונות משי, ומאחורי וילון דלת. מאחורי כל דלת מסדרון, המוביל לחלק אחר בטירה.

בין הוילונות היו על עמודים לפידים, שדלקו בשעות הלילה המאוחרות כאשר האדון הרגיש צורך בטיול לילי ברחבי הטירה.

מהדלת הגדולה לקיר הנגדי היה מונך שטיח בד שחור. ובסופו של השטיח היו מדרגות, ובסופן היה כיסה גדול. הכיסה היה לא רק נוח, אלא גם מרהיב למתבונן. כל הכיסה היה מרוצף באבנים משלל צבעים וצורות. אומרים שממכירת הכיסה אפשר היה לקנות בית נחמד.

נשמעה נקישה, ומספר רגעים לאחר מכן נכנס איש דרך הדלתות הגדולות. הוא הלך על השטיח ומספר צעדים מן המדרגות נעצר והשתחווה.

האדון שישב על הכיסה ולגם יין עד אז הניח את הכוס והביט מספר רגעים על הגבר שמולו.

"איזה חדשות יש בפיך?" שאל האדון.

האיש קם. "קיבלתי הרגע הודעה מהמשלחת השניה" הוא אמר בחשש.

האדון המתין מספר רגעים ואז אמר "קדימה סרינדר, אין לי את כל היום, מה ההודעה?".

"בהודעה כתוב שהמשלחת הגיע אל מטרתה, אך אף אחד לא נמצא שם. לאחר חיפושים בבית הם עשו מה שהורגלו לעשות ועזבו" הוא אמר במהירות, בתקווה שזה יקטין את הזעם.

"שוב?! עוד פריט פיספסנו?!" צעק האדון.

"החיילים חושבים שיתכן והפריט לא הגיע לידי הזקן. כאשר הקבוצה הלכה הם מצאו עגלה שבורה על אחת הדרכים. בעגלה הייתה תיבה שמעוצבת במיוחד לשמירת החותמת, אך התיבה הייתה ריקה. הם משערים שמישהו בזז את העגלה ולקח גם את החותמת איתו" ניסה להרגיע סרינדר את אדונו.

"איני שכרתי אותך או את חייליך בשביל שתשערו השערות! זה כבר הפריט השלישי שפיספסנו! תביא את הפריט הרביעי אלי אחרת תשלם!" צעק האדון.

האיש רעד וגמגם "ב..ב..סדר אדוני... אני מבין" ויצא מהחדר במהירות רבה כל כך, שכמעט התנגש באחד המשרתים שהביא לאדון את ארוחתו.

"לא עכשיו" האדון קרא והניף את ידו לעבר המשרת "איני יכול לאכול כרגע".

הוא קם מכיסאו וירד מהמדרגות. לאחר מספר צעדים נוספים הוא פנה ימינה ועבר בין השומרים. הוא הסיט את הווילון, הוריד מפתח מצווארו ופתח דלת ברזל.

האדון הלך בתוך המסדרון כדקה, ועבר מול דלת פתוחה שאור יצא ממנה.

דרך הדלת ראה ילד בעל שיער שחור ובגדים שחורים גם הם. בן 9 היה הילד.

נראה כאילו הצעיר מחזיק משהו בידו ומשחק איתו.

האדון נכנס בשקט דרך הדלת והסתכל על הילד.

לרגלי הילד היה מונח עכברוש. היצור המסכן ניסה לברוח, אך הילד טפס אותו בזנבו והחזיר אותו למקום.

"מנפוס! תפסיק להתעלל ביצור העלוב הזה" קרא האדון.

הילד נבהל ולא הספיק לתפוס את היצור שמיהר להסתתר מאחורי הארון.

"מצאתי אותו בחדרי, הוא שלי, ומותר לי לעשות מה שאני רוצה בו!" צעק הילד והתקרב לארון בנסיון להוציא את העכברוש.

"אל תדבר ככה אל אביך!" התרגז האדון.

"אבי? אתה כבר בקושי מדבר איתי! אחרי ששמעת על הפריטים האלה שאת כל הזמן מחפש... אתה אל תגיד לי את מי אני צריך לכבד פתאום! כבר שבועות שאתה לא מתקרב אלי!" צעק הילד.

האב נאנח. הוא כבר נרגע. הוא לא התעצבן מדברי הילד, הוא התבייש בעצמו כי ידע שהצעיר צודק. הוא יצא מהחדר וסגר את הדלת.

הוא המשיך ללכת במסדרונות מספר דקות. לפתע נעצר ופתח דלת, שנראתה כמו כל שאר הדלתות.

הוא נכנס לתוך חדר, ומולו עמד איש בעל זקן לבן ארוך, עיניים אפורות ונבונות, ולבש בגדי כתיפה.

"אני שמח שהגעת" הוא אמר בקול נעים "אני יודע איכן הטבעת".

"איך?!" שאל האדון הסקרן במהירות.

"זה משהו שאיני יכול להסביר, אדון רייבן הנכבד" אמר האיש.

"אני מבין... אז איכן הטבעת? בטח גירדון לא חיפש מספיק בבית הפולש הזה..." אמר רייבן.

"אני חושב שהינך טועה. הטבעת נמצאת כעט קרוב לאותה עיירה שבה הייתה אמורה להמצא החותמת עד לפני מספר רגעים." אמר הזקן.

האדון התפלא "אך... אם הם היו מוצאים את החותמת, כנראה שגם היו חושפים את בעלי הטבעת." אמר.

"ולכן אני סבור שבעלי הטבעת, וכנראה גם בעלי החותמת, לא בדרך אל המקום, אלא בורחים ממנו. סביר להניח שהם בדרך לגילדת אומן" הזקן הסביר.

"ומדוע הינך סבור כך, מר לוקדן?" שאל רייבן.

"על החותמת נמצאת תמונה המוכרת כסמלה של הגילדה. יתכן בהחלט שהם הבינו זאת ורוצים לברר פרטים עליה" הסביר לוקדן.

"אני מבין... אני אשלח הודעה למשלחת בקשר לחדשות אלה. זה מצוין, 2 פריטים ביחד!" קרא האדון.

"אני אנסה למצוא את שאר הפריטים אדוני" אמר הזקן.

"כן... כן..." שמח רייבן ויצא מהחדר במהירות.

הוא פנה בחזרה אל האולם, אך במקום לפתוח את דלת הברזל הוא פנה ימינה ויצא למדשאה קטנה.

הוא עבר בין 2 שומרים ולפתע נץ התיישב על כתפו.

"כך, מסור הודעה זאת במהירות" אמר ושלח את הנץ.

רייבן הסתובב ונכנס במהירות בחזרה בין הדלתות.


פרק 6

שלושה אנשים נפגשו עם רדת הלילה מול בית הקברות. היה זה לילה קר וענני גשם התחילו להתאסף. סערה הייתה צפויה באותו לילה.

"אתה מוכן?" שאל אחד הגברים.

"אני תמיד מוכן" ענה הגבר השני רק בשביל לשמוע גיחוך מצד אישה "משהו מצחיק אותך?" שאל נעלב.

"אני רק נזכרת בכמה פעמים שכמעט נתפסנו בגלל שלא הייתה מוכן..." ענתה בלעג.

האיש התאפק וניגש לעבר השער. האישה עמדה בחוסר סבלנות "נו מה קו..." התחילה להגיד כאשר השערים נפתחו והפורץ הפנה מבט גאה לעבר הזוג המחכה.

"אם אתה רוצה להזמין אותו לצאת איתך אז פשוט תעשה את זה" האישה אמרה ונכנסה לפני שלפורץ הייתה הזדמנות להגיב.

"עזוב, לא היום" אמר הגבר השלישי ועבר מול האיש המופתע.

"לך קל להגיד, אותך המפלצת הזאת לא תוקפת בכל רגע נתון ג'ונתן" אמר הפורץ.

ג'ונתן הביט לרגע בפורץ "בוא כבר בגרין" אמר בתקיפות והמשיך ללכת.

השלושה המשיכו ללכת מספר דקות בבית הקברות הענקי עד שלפתע נעצרו.

הם נעמדו מול קבר, הקבר היה דומה לכל שאר הקברים במקום, אך משהו אפיין אותו ברגע זה שעזר לחבורה למצוא אותו. עורב.

"טוב מאוד" אמרה האישה ונופפה בידה. העורב עזב את מקומו על הקבר ונחת על ענף של עץ שרוף.

"הוא מפתיע אותי בכל פעם, פשוט מופלא" אמר ג'ונתן.

"בטח שהוא מדהים, הוא הרי שלי, ואני לא מוכנה לקחת דברים פגומים... חוץ מבמקרה אחד..." אמרה האישה והביטה לעבר הפורץ.

"קארה, מספיק להקניט את בגרין להיום." אמר האיש ונעמד בין הפורץ לאישה.

"טוב בסדר" אמרה האישה "קדימה תתחילו לחפור, אין לנו הרבה זמן".

שני הגברים החלו לחפור בזמן שהאישה והעורב סרקו את האזור.

מלבד גופה, שכרגע לא עניינה את האישה, לא היה כלום באופק חוץ מעוד ועוד קברים.

"נראה לי שמצאתי משהו" אמר בגרין "אישה, תני קצת אור!".

ג'ונתן נאנח בזמן שכל מה שנשאר לו לעשות זה לצפות בפורץ מכבה את כובעו שלפתע עלה בלהבות.

לאחר כדקה בגרין הצליח לכבות את האש והם הוציאו שקית מתוך האדמה. לפתע נשמעה קריאת עורב.

"מה יש לכם שם?!" קרא קול.

האישה הביטה למעלה וראתה שמולה עומד איש, אותו איש ששכב לא הרחק מהם והיא טעתה וחשבה שהוא גופה.

 
דרג את המאמר  דירוג מאמר
מאמר זה לא דורג עדיין ע"י גולשים , היה הראשון לדרג את המאמר
 
הוסף תגובה   |   שלח לחבר תגובות גולשים
למאמר זה התפרסמו 1 תגובות
 
‏23/‏09/‏2007 12:25  מאת: הפיה הטובה
אתה מצליח לשמור על העניין :)
 
ראשי | אודותינו | כניסה לחברים | הרשמה | תקנון אתר | צור קשר
סרטים | זכויות רפואיות