גולשים כרגע באתר
‏יום שני ‏16 ‏יולי ‏2018
הפוך לדף הבית   הוסף למועדפים
משחק הממלכה | פורומים | חדרי משחק | ממלכות אישיות | אוצרות הממלכה | משחקי תפקידים | ממלכות עתיקות | ראשי
צור קשר לוח יד שנייה   חברים באתר   בלוגים   אודות ממלכות   הרשמה   כניסה לחברים
 
צאט הממלכה קוביות משחק - זריקת קוביות פעילויות - משחק הממלכה הודעות פרטיות - חברים פורומים - הודעות אחרונות כרטיס אישי מה חדש באתר?
שלום [אורח] התחבר
 
פרופיל
sliver
באר שבעי, סופר חובבן. משרת בפיקוד דרום, קרוב לשיחרור.
שלח הודעה
בלוגים אחרונים
כותרת בלוג
Rebirth - Prologue
Night
Deck of Many Things
סיפורו של ריימל - חלק א'
הדמות שלי - ריימל
You
Closed and Clueless
לינג ודרביס - פרק א'
Boundless
---
עיר הגובלינים
סיפורו של מגן - חלק א'
hopes and wishes
לא יודע.. סתם שיר
בריכת דם - סיפור קצרצר
 

קהילות - משחקי תפקידים > סיפורים

המודחים - פרק 5


8/23/2007

דירוג מאמר
צפיות: 7443

פרק 5

הנבואה

"במה אני יכול לעזור?" שאלתי בחשש.

"שבו" אמר אדולף והמשיך כאשר התיישבנו "בימים האחרונים יש לי חלום אשר חוזר על עצמו כל לילה. אני חושב שיש לחלום הזה חשיבות, אך לצערי אני רק זוכר חלקים קטנים ממנו. ידידך מתיו, יכול לראות מה שאחרים ראו, וכן גם ניסינו. אבל המסרים שהוא קיבל היו חלשים מידי בשביל שיראה משהו בברור, חוץ מהחלקים הבודדים שאני זוכר. אני יודע, שלך יש חושים מוגברים, ולכן אני חושב שאם מתיו יוכל להעביר את המסרים אליך תוכל לראות את החלום שלי, ואז מתיו יעביר הכל בחזרה אליי."

"אני מבין" הנהנתי.

"אז אתה תעזור?" שאל אדולף.

"כן" עניתי.

"תודה" אמר אדולף ופנה אל מתיו "אפשר להתחיל".

מתיו עצם את עיניו, וכך גם אדולף, ולפתע החדר החל להחשיך.

לפתע עמדתי בחושך. סביב רגליי היה אור חלוש, אדום. באיטיות אורות לבנים החלו להופיע ולנוע סביבי. האורות החלו להאט, לקבל צורה. ואז מולי הופיע האור בעל הצורה הכי ברורה, אנושית. הפנים היו מוכרים, אך לא ידעתי מי זה.

"אל תתן לזה לקרות שנית" שמעתי את הדמות אומרת. שמעתי את ההד של הקול המוזר חוזר על עצמו, שוב ושוב.

אחת הצורות, נראתה כמו ציפור, והתעופפה מעל ראשי. לפתע מצאתי את עצמי בחדר, והציפור הייתה הדמות היחידה שנשארה. היא נעמדה ליד רגליי, ליד האור האדום. לפני שהבנתי מה קורה, ראיתי את זנב הציפור בוער, ובמהרה כל הציפור עלתה באש. היא החלה לעוף בחדר, ובכל מקום שהתעופפה לידו, גם החל לבעור.

ראיתי צללים מבין הלהבות "מהר" קרא קול "אנחנו חייבים לברוח" הקול צעק ושמעתי התנשפויות "הוא איבד שליטה".

התחלתי לרוץ, לא ידעתי איפה אני, או לאן אני רץ, אבל משהו אמר לי את הדרך הנכונה. עברתי במיסדרון ופתחתי את אחת הדלתות. הייתי במקלחות.

היו שם שירותים, מספר ספסלים, מראות וכיורים, ומקלחות. ניגשתי לכיור בשביל לשתוף פנים, ואז ראיתי את השתקפותי במראה.

הייתי בגופו של אדולף, אך הוא נראה שונה הפעם. הוא היה יותר צעיר, אך משהו הרבה יותר מוזר היה בו. עייניו, היו אדומות.

נגעתי בידי במראה, ומיד זאת התנפצה. במהירות גם החדר הזה החל לבעור. אחד הכיורים התפוצץ, ומים החלו לפרוץ מן החור שנוצר, אך המים לא כיבו את השריפה, זה נראה להפך, כאילו המים גורמים לאש להתחזק.

עברתי דרך הלהבות בקלות, ופתחתי את הדלת. המשכתי ללכת במסדרונות, בעוד האש מתפשטת מאחוריי. כאשר עברתי מול אחת הדלתות נעצרתי, והדלת החלה להשרף. שברתי את הדלת ונכנסתי לתוך חדר.

בתוך החדר עמד איש עם גבו אליי. נורה אחת מעל ראשו הבזיקה מדי פעם, אך פרט לה שום אור אחר לא היה בחדר.

"מה תעשה עכשיו?" שאל לפתע האיש, וקולו היה מוכר, איני יודע מאיפה.

"אשמיד את המקום הזה" שמעתי קול קר עונה, והקול הגיע מפי שלי.

"ואחרי זה?" שאל שוב האיש.

"אשמיד את המוסד הבא, ואמשיך ככה. ואז, אכבוש את העולם" עניתי.

"אתה לא תצליח" אמר האיש ופנה אליי. היה זה אותו איש, אשר ראיתי מקודם, בתור דמות שנוצרה באור.

"מי יעצור אותי?" שאלתי בזילזול.

"אתה" הוא ענה בקצרה.

החדר החל להשרף, ואיתו גם האיש. שמעתי צחוק קר, מרושע, אשר בקע ממני.

לפתע הכל החשיך, וכאשר הצלחתי לראות שוב, שכבתי ליד נחל. ניסיתי לקום, אך נכשלתי. רגליי היו חלשות מיד בשביל לשאת אותי. זחלתי באיטיות לעבר המים.

כאשר הגעתי הכנסתי את ידיי לתוך המים, והרגשתי משהו מוזר. לפתע הרגשתי ריח מוזר, ריח של דם. היו אלה המים. זה לא היה סתם נחל, זה היה נחל דם.

היבטתי למעלה, לעבור המקור של אותו נחל. המים זרמו מתוך מבנה אשר עלה בלהבות. המראה היה מזעזע.

שכחתי מיד מעיפותי וזינקתי על רגליי.

"מרוצה?" שמעתי קול, אותו קול של הגבר אשר היה איתי בחדר. הסתובבתי, ואכן זה היה הוא.

"איך..." ניסיתי לשאול אך לא הצלחתי.

"לא הצלחתי" ענה הגבר, ואז הבנתי שהוא לא באמת נמצא שם, הוא נמצא, בראשי.

"הרגע מתקרב" הוא אמר "אל תתן לזה לקרות שוב" חזר על דבריו.

"למה שזה יקרה שוב?" שמעתי את עצמי שואל.

"אותו מקרה ישוחזר, כאשר אותו מקרה, שהוביל אותך למצב הזה, יקרה שוב" ענה האיש.

"אבל" ניסיתי לשאול "מה קרה?"

לפתע הציפור הבוערת נחתה לידי. היא התבוננה באיש והוא החל להתפוגג. הכל שוב החשיך, והציפור גם היא נעלמה.

אור כחול חלוש החל להתפשט סביבי. האור הסתובב בהתחלה באיטיות, ואז הוא האיץ, וככל שהיה יותר מהיר, כך היה גם יותר חזק. במהרה הכל נהפך למטושטש והתחלתי להרגיש מוזר.

לפתע שיחררתי צעקה. כבר לא הייתי על קרקע מוצקה. ריחפתי באוויר. הרגשתי כאב רב בחזה, כאילו נשמתי מאיימת לעזוב אותי.

האור החל להאט, אך עוצמתו עדיין הייתה אדירה. פולסים אדירים החלו לעבור, מלמעלה למטה. הרגשתי את הגלים האדירים עוברים דרך גופי, כמנסים לפרק ולגרום לקריסתו.

כמעט לא יכולתי לעמוד בלחץ, עד שזה קרה. הכל לפתע החשיך, ברגע.

מצאתי את עצמי בחדר, לידי ישבו מתיו ואדולף.

הייתי מבולבל, ואז הבנתי מה אני עושה שם.

"איך היה?" שאל אדולף.

"מוזר" עניתי "אבל ראיתי הכל בבירור".

"זה טוב" אמר אדולף "מתיו, אפשר להתחיל בתהליך שוב?" שאל.

מתיו הביט בי בדאגה אך הנהן, ושוב החדר החשיך, והרגשתי את גופי נופל.

כאשר התעוררתי הייתי על המיטה. ראשי כאב, והבנתי שנפלתי ונחבטתי בריצפה.

התיישבתי על המיטה. ראיתי את אדולף מביט בחלל במבט מרוכז ודואג.

"תודה על העזרה" אמר אדולף "אתה יכול ללכת עכשיו, אבל בבקשה, אל תספר לאף אחד על מה שראית".

"טוב" עניתי בבלבול והתחלתי ללכת לעבר הדלת.

פתחתי את הדלת, והיבטתי לעבר אדולף כאשר יצאתי ממנה. פיתאום נתקלתי במישהו.

"היי" שמעתי קול מוכר. זאת הייתה גלה.

"סליחה" התנצלתי.

"זה בסדר, רק פעם הבאה תסתכל לאן אתה הולך" היא אמרה "מה אתה עושה פה בכל מקרה?" שאלה.

"דיברתי עם אדולף בקשר לעניין אחד" עניתי בחשש.

"איזה?" שאלה גלה בסקרנות.

"זה לא משנה" אמרתי במהירות "מה את עושה פה?".

"אני ישנתי, התכוננתי ללכת כרגע לטייל, רוצה להצתרף?" שאלה בחיוך.

"בשמחה" עניתי לה.

הלכנו ביחד במסדרון, ויצאנו מתוך המבנה לאחר מספר דקות.

"בואו אחריי, אני מכיר מקום טוב" אמר בוריס.

הייתי מבולבל, אך עקבתי אחריו, וגלה איתי. כעבור כחמש דקות עמדנו בחורשה.

היה המקום מלא דשא ועצים, ולא ברור איך מקום כזה מתקיים בסביבה כה יבשה.

המקום היה מלא בבעלי חיים ובאמצע היה אגם קטן. השמש זרחה מעל ראשנו כאשר דיברנו במשך זמן רב, עד שהשמש כבר החלה להתחבא מאחורי העצים והשמיים ניהיו אפלים, אך לא שמנו לב.

 
דרג את המאמר  דירוג מאמר
מאמר זה לא דורג עדיין ע"י גולשים , היה הראשון לדרג את המאמר
 
הוסף תגובה   |   שלח לחבר תגובות גולשים
למאמר זה התפרסמו 1 תגובות
 
‏24/‏08/‏2007 18:03  מאת: הפיה הטובה
Very Good !
 
ראשי | אודותינו | כניסה לחברים | הרשמה | תקנון אתר | צור קשר
סרטים | זכויות רפואיות