גולשים כרגע באתר
‏יום שני ‏16 ‏יולי ‏2018
הפוך לדף הבית   הוסף למועדפים
משחק הממלכה | פורומים | חדרי משחק | ממלכות אישיות | אוצרות הממלכה | משחקי תפקידים | ממלכות עתיקות | ראשי
צור קשר לוח יד שנייה   חברים באתר   בלוגים   אודות ממלכות   הרשמה   כניסה לחברים
 
צאט הממלכה קוביות משחק - זריקת קוביות פעילויות - משחק הממלכה הודעות פרטיות - חברים פורומים - הודעות אחרונות כרטיס אישי מה חדש באתר?
שלום [אורח] התחבר
 
פרופיל
Racovsix
טוב אני בנאדם מכדור הארץ, ישראלי גר איפשהו בנגב לומד בישיבה בדימונה ומאושר מהחיים.
שלח הודעה
בלוגים אחרונים
כותרת בלוג
אלול :)
ארץ ישראל שלי
נשארתי בבור
הבעל שם טוב ואיש הזאב
משפטים של מחשבה
חלום (שאינו) מתגשם
ליד העץ
מוות
אח קטן
עלילות גילגמש
בלדור ולוקי
בריאת העולם במיתולוגיה הנורדית
עצה לאביר
אנשי החלום
 

קהילות - משחקי תפקידים > סיפורים

רומולוס רמוס והווסדות רומא


1/22/2010

דירוג מאמר
צפיות: 7874

לפני שנים רבות מאוד,ליד המקום בו נמצאת עתה העיר רומא, היתה עיר קטנה ושמה אלבה-לונגה. נומיטור, מלכה הזקן, היה איש עדין נפש ורודף שלום אשר את כל זמנו ואהבתו הקדיש לבנו ולבתו.
אך אחיו הצעיר של המלך נומיטור, אמוליוס שמו, אכזר היה וצמא דם ואת הממלכה רצה לעצמו. יום אחד, כאשר היה נומיטור בחוותו אשר מחוץ לעיר, תקפו אמיליוס ואנשיו את החווה. את בן המלך הרגו, את הנסיכה הנאה, ריאה-סילביה,  השליכו לכלא ואת נומיטור כלאו בחוותו. חסרי ישע היו תושבי אלבה לונגה ולא יכלו להתנגד לאמוליוס; ונומיטור, לאחר אבדן בנו ובתו, איבד כל ענין בחייו.

שנים אחדות חלפו ואז נתמלא ליבם של תושבי אלבה-לונגה תקווה, כי הנה הגיעה השמועה לאזניהם כי נסיכתם האהובה, ריאה-סילביה, שוחררה על ידי גיבור אלמוני מכלאה. הגיעה השמוועה אף לאזני אמוליוס האכזר וזה שלח את אנשיו לארכה ולרחבה של המדינה כדי למצאה - אך לשווא.
עוד שנה עברה, ויום אחד הגיעו שני רועים לארמון וביקשו לראות את פני המלך. כאשר הובאו לפניו, הסירו את הכיסוי מעל סל גדול שנשאו בזרועותיהם ובו ראה אמוליוס שני תינוקות בני שבועות אחדים בלבד.
"אתמול, כאשר עלה נהר הטיבר על גדותיו", ספרו הרועים, "ראינו אישה עומדת על סלע וסביבה מי הנהר הגועשים. כאשר קרבנו אליה ראינו כי הנסיכה ריאה-סילביה היא וניסינו לבוא לעזרתה, אך בראותה אותנו השליכה עצמה אל המים ובוודאי טבעה. אך על הסלע מצאנו סל זה ובו התאומים הקטנים כשהם עטופים בגלימתה של הנסיכה."
"ומדוע לא השלכתם אף אותם לתוך המים?" צרח אמוליוס בחמה. "קחו אותם והטביעו אותם עתה!"
נשאו עימם הרועים את התינוקות אל הנהר, אך ליבם נכמר על התאומים הזעירים. במקום להטביע הניחו אותם בתיבת עץ ואז דחפוה במורד הנהר והיא התנודדה על פני הגלים כסירה קטנה.

"אם לא יטבעו מסכנים אלה, בוודאי יהיו טרף לחיות פרא," אמרו הרועים בצער והלכו לדרכם.
שטה התיבה במורד הנהר עד שנדחפה על ידי הגלים אל מפרץ קטן בגדת הנהר ושם נעצרה. לא עברה שעה ארוכה ואל אותו מפרץ הגיעה זאבה לרוות את צמאונה. עטינינה מלאים היו בחלב וליבה מלא עצה, כי את גוריה שכלה יום קודם. כאשר עלו מי הנהר על גדותיהם, ראו עיניה את התאומים הזעירים בתיבה.
"הנה החזיר לי הנהר את גורי!" חשבה הזאבה בליבה. "הוא אמנם שינה את מראם, אך שלי הם." ואז תפסה הזאבה בשיניה את הגלימה שכרוכה היתה סביב התינוקות וכך נשאה את שניהם למאורתה.
שבעה חודשים חלפו והנה הגיע למאורת הזאבה רועה בשם פאוסטולוס אשר מזה זמן רב נתחקה על עקבותיה. סוף סוף מצא את הזאב שטרף את הכבשים בעדרו, חשב בליבו. הוא ארב בפתח המאורה וכאשר יצאה הזאבה מתוכה, הכה בה הרועה בחניתו והרגה. בקש הרועה לבדוק אםלא נותרו עוד זאבים במאורה, ומה רבה היתה תדהמתו כאשר ראו עיניו בירכתי המאורה שני תינוקות שמנמנים יושבים שם, מלוכלכים אך בריאים ושלמים! עטף אותם פאוסטולוס בגלימה שמצא בפינת המאורה והביא את התאומים לביתו.
"בני הנסיכה ריאה סילביה הם!" קראה אשתו הנרגשת אשר הכירה את הגלימה המלכותית. "אנשים סיפרו כי היא ובניה טבעו במי הנהר אך הנה ארע נס וזאבה מצאה את התאומים וגידלה אותם כאת גוריה! הבה נגדל את התינוקות בביתנו."
הסכים הרועה עם אשתו טובת הלב ואמר: "התינוקות יגדלו יחד עם ילדינו. אל לנו לגלות לאיש כיצד הגיעו לביתנו כדי שלא יאונה להם כל רע."
קראו הרועה ואשתו לתאומים בשם רמוס ורומולוס,ושני הילדים גדלו בביתם והיו כשאר ילדיהם. עברו שנים ושני הילדים הפכו לעלמים יפי תואר ורועים אמיצים אשר שמעם הלך לפניהם.

יום אחד הרהיב רומולוס עוז בליבו והוביל את עדרו למרעה בשדותיה הירוקים של החווה הקרובה, החווה בה חי בגלות המלך נומיטור הזקן. באותם הימים נחשב המרעה בשדות זרים לפשע חמור ורבים היו הרועים אשר שילמו בחייהם על פשע זה כאשר נתפסו. ואכן, רועיו של נומיטור ארבו לרומולוס, תפסוהו והביאוהו לפני נומיטור. כאשר ראה נומיטור הזקן את הצעיר שרעה את עדרו בשדותיו, אמר:
"קחוהו והוציאוהו להורג למען יראו אחרים כיצד יענשו גנבים כמוהו."
אך באותו רגע נכנס במרוצה לחדר פאוסטולוס השקן אשר שמע על אשר התרחש, ובעקבותיו רמוס. "אוי, נומיטור!" קרא פאוסטולוס. "האם תצווה להרוג את נכדך?"
נדהם נומיטור למשמע דברים אלה, אך פאוסטולוס סיפר לו כיצד מצא את התאומים ואת גלימת אמם במאורת הזאבה וכיצד גידלם בביתו. "הבט בגלימה - האין זו גלימת בתך? והבט בנכדיך - האם פניהם לא יעידו כי נכדיך הם?"
מלאו עיני נומיטור דמעות, הושיט זרועותיו ואימץ את רמוס ורומולוס אל ליבו.
וכאשר נודע לשני האחים מוצאם האמיתי קראו: "הלאה עם אמוליוס! נומיטור הוא מלכנו!" ואנשים אלבה לונגה הלכו אחרי רמוס ורומולוס, התקוממו ותפקו את הארמון. אמוליוס האכזר נהרג ואז חזר כס המלוכה אל נומיטור.
שלום חזר לאזור, אך רמוס ורומולוס צעירים היו ומלאי מרץ, וברצותם להגדיל ולהרחיב את ממלכתם, בקשו את רשותו של נומיטור לבנות עיר חדשה על שבע הגבעות שמעבר לנהר הטיבר, וכך אמנם עשו. לרוע המזל מצא רמוס את מותו בתאונה בעת שהוא ואנשיו עסקו בבניית העיר, אך העבודה נמשכה בפיקוחו של רומולוס.
כך נבנתה העיר שנקראה רומא, על שם רומולוס מייסדה, והיתה לאחת הערים החשובות והיפות בעולם. וגם בימינו אלה ניתן לראות בכל רחבי איטליה אנדרטאות המנציחות את רמוס ורומולוס ואת הזאבה שהיתה להם לאם.

 
דרג את המאמר  דירוג מאמר
תוכן דירוג תאריך שם
 
לא רע!!!
אבל אני לא חושב שמישהוא יתעניין בזה.
‏04/‏05/‏2010 shmate
 
‏05/‏08/‏2013 אחת
 
הוסף תגובה   |   שלח לחבר תגובות גולשים
למאמר זה התפרסמו 1 תגובות
 
‏05/‏08/‏2013 14:45  מאת: אחת
מעולה!
תודה רבה, עזרת לי מאוד
 
ראשי | אודותינו | כניסה לחברים | הרשמה | תקנון אתר | צור קשר
סרטים | זכויות רפואיות