גולשים כרגע באתר
‏יום שני ‏16 ‏יולי ‏2018
הפוך לדף הבית   הוסף למועדפים
משחק הממלכה | פורומים | חדרי משחק | ממלכות אישיות | אוצרות הממלכה | משחקי תפקידים | ממלכות עתיקות | ראשי
צור קשר לוח יד שנייה   חברים באתר   בלוגים   אודות ממלכות   הרשמה   כניסה לחברים
 
צאט הממלכה קוביות משחק - זריקת קוביות פעילויות - משחק הממלכה הודעות פרטיות - חברים פורומים - הודעות אחרונות כרטיס אישי מה חדש באתר?
שלום [אורח] התחבר
 
פרופיל
preaui
שלח הודעה
בלוגים אחרונים
כותרת בלוג
הנישקיה הקסומה- נשקים קסומים למו
לרוץ- סיפור שלי, פרק ראשון
 

קהילות - משחקי תפקידים > סיפורים

לרוץ- פרק שני.


12/23/2008
לרוץ
 
 
ההמשך, פרק שני.
ההמשך של הסיפור שלי, אני מקווה שתגיבו לא כמו פרק ראשון!
השקעתי עליו!

דירוג מאמר
צפיות: 7500
זמן אחר כך הוא התעורר.
הוא שכב על הרצפה הקרה, מנסה להזכר מה קרה.
הוא נזכר... כן, היה קרב, הו אועוד כמה שרדו... היו שם שישה... לא ארבעה... הם ברחו, ואז הם פה.
פשט מסוים היה חסר לו אחרישהם ברחו.
דקה שלמה הוא שכב על הרצפה מנסה להזכר, עד שזה היכה בו פתאום.
ארבעת הערים נלחמו בעיר האפלה, מהעיר האפלה יצאו הקוגים, וניצחו בקרב...
היה להם יצורים מוזרים, פראיים, גדולים ועצמתיים...
הוא לא הצליח להזכר בפרטים, רק הוא ידע שהוא ניצל ממש בנס.
הוא קם מהרצפה בקושי רב, שכן רגלו עדין היתה שבורה, ולא זכתה לשום טיפול כבר... מי יודע כמה זמן...
'מענין מאוד אם יש פה מישהו,' חשב רג'י בקומו מהרצפה. 'הכל כל כך שקט, ואם דודתי היתה רואה אותי ככה לא היתה משאירה אותי במצב הזה...'
דודתו היתה מרפאה, והוא די הצטער שהיא לא מצאה אותו, היא היתה יכולה לרפאות את רגלו השבורה בהינד עפעף.
הוא הרים את חרבו, וגרר את עצמו מחוץ לחדר, ביודעו שאיפושהוא פה צריך ליהות משהו לרגל שלו, הרי דודתו מרפאה...
הוא הגיע לסלון, ונשען על אחת הספות .
בשמחה היה תופס איזה תנוחה קלה על הספות, אבל הוא חייב למצוא את דודתו מהר.
הבית היה מסודר להפליא, דבר שהתמיהה את רג'י, מפני שדודתו ממש לא היתה הטיפוס המסודר.
עוד משהו, שהבית נראה די שומם,  והדבר הלחיץ מעט את רג'י.
יכול ליהות שקרה לא משהו?
אולי...
הוא התישב על הספה והסתכל סביב.
הסלון נראה מטופח, מצד אחד נמצאה מראה ענק, שכיסתה את רוב הקיר, חוץ מהדלת המובילה לחדר השינה שממנו רג'י בא.
באחת הפאות הבאות של הבית, היתה שידת ספרים ענקית בגודלה, שהכילה לפחות 'אלפיים ספרים,' חשב רג'י.
בחלק הבא של אותו קיר, היתה דלת קטנה, ומעליה כספת מתכת מוכספת.
הוא הביט לחלק האחרון של הקיר, שבו היה מטבחון קטן, ודלת המובילה החוצה, אל ההרים שרג'י הכיר כל כך טוב.
הוא התקדם אל הדלת הקטנה שהיתה מתחת לכספת, בהשערה שזה המרפאה, כי לא היתה דלת אחרת.
הוא התכוין כבר לפתוח את הדלת, הניח ידו על הידית, אך עצר כששמע קול מבפנים.
הקול שרג'י שמע היה קר נמוך ומחוספס. "לא, לא, זה, אני, צריך, משהו, אחר." היא קצת קשה להבין מה הקול אומר, מכוין שהיא נמוך ואיטי, ומלא בעצירות מיתרות.
הוא שמע קול של ספר נפתח, ואז דפדוף קצר, וקול של הספר נתרק ונזרק על הרצפה.
אחרי זה הוא שמע קול של מגילה נתפחת, ואז נקרעת.
רג'י הרים את חרבו בזהירות מוכן לכול ופתח את דלת החדר בתנופה.
בתוך החדר ישבה דמות עם ברדס ועליעלה בספרים.
אם כי עילעיה זה מילה יפה יחסית לדמות שקרעה כל ספר כשפתחה אותו.
ברגע שהדלת נפתחה הדמות קפצה כאילו היתה מכוונת על קפיץ, והסתובבה לעברו של רג'י.
ברגע כשהדמות קלטה את רג'י עומד בהיכון עם חרבו באויר, היא הכניס שתי ידים לברדס ושלפה משם שני פגיונות ארוכים.
היא התקדמה לעבר רג'י, שני הסכינים מונפים לפניה באיקס.
היה הבזק של ברק, ובחוץ התחיל לרדת גשם.
בהבזק הברק הבודד היה מספיק בישביל להאיר את פניה של הדמות, וכדי שרג'י יבין שמה שעומד מולו זה מופלציה.
הרעם נשמע מיד כשהקרב התחיל, כאילו רק חיכה לזה.
המופלציה היכתה את רג'י באיקס על הכתף, אך רג'י התכופף והתגלל על הרצפה שני גלגולים.
הוא נעמד מו להיצור, מתכנן את מהלכיו.
כנראה, שלראשונה בחייו, הוא יצטרך להסתמך על מה שלמד בואנבירסיטה לקרבות.
אז, כשהיה בטוח בין כותלי בית הספר שלו, שחב שמה שהוא יודע זה ממש אוצר, ושהוא בטח אחד הטובים במדינה בקרב.
עכשיו זה נראה לו מגוחך.
הוא עומד עכשיו מול מופלציה שבטח אומנה לקרבות טוב מאוד, מה שגם למופלציות אין ממש רחמים, אז זה קרב על החיים ועל המוות.
הוא תקף.
הוא דקר בכיוון הבטן של המופלציה, אבל המופלציה הספיקה לזנק אחורה בזמן.
היא קפצה ועשתה באוויר סיבוב של שלוש-מאות-ששים מעלות סכינה צמודים לגופה.
אחד הסכינים פגע ברג'י בכתפו ודם ניתז על פניו.
רג'י היכה באוויר, והמופלציה שבידיוק זינקה עליו, קיבלה מכה רצינית בפנים.
הברדס נקרע מעט במקום הפגיעה, והמופליצה מיהרה להחליק את הברדס על הפצע.
רג'י ניצל את ההזדמנות ותקף עוד פעם.
הפעם זו היתה פגיעה בול, והומפלציה צנחה לרצפה שותת דם.
רג'י נאנח ונפל.
המאמץ הזה היה יותר מדי בישביל הרגל שלו.
הוא חייב מהר למצוא משהו לרגל שלו פה בחדר, אחרת הוא לא יוכל להמשיך.
הוא  נעץ אץ חרבו ברצפת העץ ומשך את עצמו לעבר מדף סמי המרפא.
הוא התחיל לחפש על הכתוביות שבמדפים התחתונים ממקומו על הרצפה.
אך הוא לא הצליח לראו יותר מהמדפים הראשון והשני, ושם לא היה כלום, אז הוא נעץ את חרבו ברצפה ונישען עליה כדי לחפש במדפים הגבוהים יותר.
הנה! מרפא ל... לא, זה לא למחלת הברשים, לא לשברים...
או שאולי זה? זה יכול לעזור! בעצם לא, אני לא יודע מה עלול לקרות פתאום...
'אולי יש משהו במדף הספרים, אולי איזה לחש...' חשב לעצמו רג'י, נתמך בחרבו וצולע למדף שממול.
הוא לא הגיע למדף אפילו התחתון.
הוא ניסה לעלות על הכיסא, אך צרח בכאב ונפל לרצפה, רגלו השבורה מיסרת אותו.
'עוד כמה זמן אני יצטרך לסבול את זה?!' חזב לעצמו.
טוב, אין ברירה, הוא יחפש על הרצפה, על הספרים שהמופצלציה זרקה מקודם...
הוא ישב שם עשר דקות לפחות בין ערמות הספרים לפני שמצא את הספר שחיפש.
"המרפא למחלות ונקעים נפוצים" קראו לו.
הוא פתח בפרק על שברים ונקעים, וחיפש 'שבר ברגל...' מילמל בעודו מחפש בין הדפים.
'לאזעזל, הם לא היו יכולים לשים לפחות תוכן, לפעמים זה דחוף!' הוא זעם.
הו! סופסוף הוא מצא את זה.
' המרפא היחיד לשבר ברגל ימין הוא לקבע את הרגל לפחות עשר דקות אחרי השבר...' רג'י קילל.
'אבל אפשר תמיד להשתמש באמצעים אחרים למי שאיחר את המעוד, כמו לחש תעופה, לחלש התעתקות, פירס זאפ, וכו''
'כן תודה באמת, בידיוק ניסיתי להטיל פה לחש תעופה... טוב, נקרא ת'המשך אולי יש פה עצות יותר מעוליות...'
'את הלחש שלתעופה אפשר להטיל ע"י-' הוא קרא '-אסיפת מעט עור של... [b]ואו![/b]'
רג'י הסתובב במהירות למופלציה,  היסס שניה, אבל עז קרע חתיכה קטנה מהעור שלה ליד הלחי איפה שפצע אותה.
הוא הצליח בקושי רב להגיע למטבח ולהרתיח מים. (היו כבר מים  בקומקום, אבל עדין זה לקח לו בערך רבע שעה.)
לאחר מכן הוסיף את המרכיבים לכוס שלקח מהשידה, ותוך רבע שעה היה נוזל ירקרק עם גושים צהובים קטנים בכוס.
'טוב, אני אשתה את זה, שתי שניות וזהו...' הוא לקח נשימה ארוכה ושתה.
'מממ... לא כל כך גרוע... בעעע!' הוא התאפק לא להקיא, כי ידע שאז השיקוי לא ישפיע.
אט-אט הוא הרגיש תחושה מוזרה ברגליו, והתרומם מעל הקרקע.
מסוחרר כולו מהאושר הזה, הוא ריחף במעגלים בכל הבית,מבצע גילגולים וסלטות באויר.
הוא שם לב שגם הרגל שלו מעט נרפאה.
הוא שיער שבגלל זה הקסם הופיע בפרק לשברים.
'עדין אני לא יכול לעמוד,' חשב רג'י, 'אבל אני יכול לעוף!'
הוא חזר לחדר של הספרים, ואימץ לעצמו את הסכינים של המופלציה.
על אחד היה חרות נשר אוחז חצים בין רגליו, ועל השני היה מצויר חץ ענק משפד נשר.
עכשיו, הוא בטוח, הוא מוכן להמשך ההרפתקאה שלו.
דבר ראשון, למצוא את דודה שרוויה.
 
 
יאללה תגובות!
בלי ליבש!
 
דרג את המאמר  דירוג מאמר
תוכן דירוג תאריך שם
 
‏24/‏12/‏2008 הפיה הטובה
 
נחמד מאוד ‏27/‏10/‏2009 קרמון כור רגל הצילו
 
הוסף תגובה   |   שלח לחבר תגובות גולשים
למאמר זה התפרסמו 6 תגובות
 
‏24/‏12/‏2008 08:47  מאת: הפיה הטובה
העלילה מעניינת
ועושה חשק להמשיך ולקרוא את הפרקים הבאים שאני מקווה שגם אותם תעלה כאן.
אבל... יש שגיאות כתיב שכדאי לתקן כי הן קצת מקלקלות..
דבר נוסף, לא הבנתי איך אחרי שהוא נעלם הוא הבין שהוא הגיע לבית של דודה שלו, הטבעת הרי יכלה לקחת אותו מן הסתם לכל מקום... ולמה בהתחלה הוא אמר שרגלו לא זכתה לטיפול הרבה זמן.. כמה זמן לקח לו מזמן ענידת הטבעת עד שנחת בבית הזה?
מחכה לקרוא המשך :)
‏25/‏12/‏2008 09:35  מאת: preaui
תודה, ו...
שגיאות כתיב אני אתקן פשוט לא הספקתי לעבור על זה...
ואין להבין שהוא בבית של דודה שלו, יש שתי אפשרויות, או שזה המקום הראשון שחשב עליו או שפשוט זה לוקח אותו רק למקום מסוים, והוא ידע מה אותו מקום מסויים.
אחרי שנחת בבית של דודה שלו הוא איבד את ההכרה, והוא לא יודע כמה זמן, אז הוא מעריך שעבר די הרבה זמן.
‏25/‏12/‏2008 18:27  מאת: sliver
לא אהבתי את המבנה..
שורות קצרות ופשוטות ואין כלל פסקאות.. אני לא אוהב צורה כזאת של כתיבה..
‏05/‏10/‏2009 20:51  מאת: רודרר
לסליבר!
בונה אתה לא בסדר!!! הבנאדם כותב משהו ועוד משקיע!!! אתה פתאוום מתחיל להעיר הערות כבדות שלוקח זמן לעקל אותם!!!
תתנצל זה לא הרגשה נעימה!
‏05/‏10/‏2009 21:10  מאת: רודרר
...
מצטער שאני הגבתי מאוחר מדי...
‏16/‏11/‏2009 18:11  מאת: Racovsix
היי
עזו תו' בנאדם מהערות אתה לומד מהצלחות ומחמאות הרבה פחות.

מאוד אהבתי אני מחכה להמשך.

נ.ב. גם אני התחלתי לכתוב סיפור בהמשכים. (תודה על ההשראה).
 
ראשי | אודותינו | כניסה לחברים | הרשמה | תקנון אתר | צור קשר
סרטים | זכויות רפואיות